ד"ר מיכל פרינס

הסיפור התרבותי שמוכר לנו כל כך מספר על הגבר עם החשק הגבוה והאישה מולו עם חשק נמוך. השנים האחרונות מאתגרות את הסיפור הזה מכיוונים שונים, גם כאן במדור הזה. אנחנו שואלות שאלות ומבררות האם הסיפור הזה נכון ועד כמה הוא מעוגן בגוף שלנו.

כמו שאנחנו, הנשים, מאתגרות את עצמנו, גם הגברים שואלים את עצמם איפה הם, מה הסיפור שלהם. כמה התרבות מדברת בשמם ואיפה נמצא הגוף שלהם.

הסיפור המיני-זוגי לא יכול עוד להסתפק בנרטיב הישן של היצר הגברי האינסופי. גברים מעידים על עצמם כמשתנים וגמישים ובוודאי כבעלי יכולת שליטה ואיפוק ביחס ליצרם. יש גברים בעלי חשק גבוה ויש כאלו עם חשק נמוך. יותר מזה, הם מספרים שיש מרכיבים שונים שהחיים מזמנים עבורם שמשפיעים על רמת החשק והרצון שלהם להיכנס למרחב הזוגי-גופני. עייפות, מתח, בריאות לקויה וכמובן מצב זוגי משפיעים על רמת החשק והרצון.

עבור גברים רבים הסיפור המסורתי (ביחד עם החשק הבריא) מייצרים מציאות שבה ה'חובה' להחזיק את המרחב עבור שני בני הזוג מוטלת עליהם. כ'בעלי החשק' הם מוצאים את עצמם, לעתים במשך שנים, אחראים שהמפגש יקרה. הם היוזמים, שוטפי הכלים ומשכיבי הילדים. הם בודקים שהכוכבים מסתדרים בדיוק במקום כך שאולי אולי הערב זה יוכל לקרות. הם נחשדים ב'אינטרסים' וכל מגע שלהם, תמים ככל שיהיה, מקפיץ את בת זוגם האהובה כאילו הגיע אדם זר מהרחוב ופלש למרחב המקודש.

לרוב אני עוסקת כאן בחוויה הנשית בסיפור, הפעם אני רוצה לתת מקום לחוויה הגברית ואפילו הצעה קטנה שיכולה לשפר קצת את העניינים. דמיינו לעצמכן שאתן מניחות יד על כתף של אחד הילדים, של חברה או של בן הזוג והתגובה האינסטינקטיבית היא של דחיה. הכתף זזה ומנערת אתכן בעדינות (או שלא בעדינות). דמיינו לרגע את ההרגשה, מה קורה לכן, כמניחות היד, בגוף. איזו הרגשה מלווה את הסיטואציה. האם הייתן מנסות להניח שוב את היד? האם בפעם השנייה והשלישית הייתן מניחות את היד באותו ביטחון?

כשמישהו דוחה אותנו מהגוף שלו זה משפיע עלינו. כשזה קורה שוב ושוב זה גורם לנו להתרחק ולחשוב פעמיים. בטח גם גורם לכעס, עצבות, חוסר ביטחון ובעיקר חוסר נחת. מתח. לופ של מחשבות.

לרוב אנחנו לא ערות לזה. את ההשפעה הזו. בקצב החיים אנחנו אפילו לא עוצרות. ממשיכות הלאה. מתעלמות מחוסר הנוחות הרגעי. אם אשאל גבר אקראי לא בטוח שהוא יבין מה אני מקשקשת פה. אולי במחשבה שניה. או בשלישית. אולי רק כשנוריד ממנו את חובת ההחזקה של המרחב המיני. אולי ביום שבו הוא ירגיש בטוח לתת דרור לרצונות שלו בלי לפחד שהיא תתכווץ הוא פתאום ירגיש את עצמת השנים של הדחייה.

בתוך המסגרת המצומצמת של הטור, אני רוצה להציע משהו קטן, מהגוף. בפעם הבאה שמונחת היד על כתפך, תניחי עליה את היד שלך ותחזיקי אותה. תעבירי אליו חום במגע של יד ליד. הוא שם יד על הירך, עשי אותו דבר. על הפנים או על היד. כל דבר. תניחי את היד. מצד אחד, את מחזקת את תנועת הקרבה שלו אלייך. את היוזמה. מצד שני, את מפחיתה את תנועת הדחייה הלא רצונית שלך. היד שלך על היד שלו (ואם לא נוח לך, תזיזי את היד שלו למקום שנוח לך בו). תשברי את מעגל הקסמים של הדחייה. יד על יד.

פורסם במגזין 'נשים' בגיליון מס' 265