ליד הברזלים החשוכים עומדת קבוצה של בני נוער.
עשן סיגריות, קללות נזרקות באויר, המון המון עגילים, תספורות קיצוניות, בגדים חושפניים.
יש כאלו שיעקפו את הברזלים בתחושת אי נוחות. יש שיביטו על בן השכנים שיושב שם בכעס מעורבב ברחמים.
ויש שליבם ימשוך אותם דווקא למקומות האלו- לדבר עם החבר'ה, להקשיב, לנסות להבין, לתווך.לאהוב.
אני פוגשת אנשי חינוך רבים שבוחרים באהבה רבה ובתחושת שליחות את סביבת העבודה המכונה "סיכונית"
ועושים שם עבודה יומיומית עצומה של קידום , העצמה , אמון והתוויית דרך ואופק.
אותם שליחי ציבור באמונה פוגשים תדיר במרחב הפורמאלי והבלתי פורמאלי התנהגויות סיכון שונות:
אלכוהול, סמים, הימורים בדרכים שונות, נהיגה בלי רשיון ועוד ועוד. על כולם יש לנו דעה ברורה ודרך אליה אנו מכוונים.
אבל גם התנהגויות רבות הנוגעות לגוף אנחנו פוגשים בשטח- פתיינות, החפצה פוגענית,
יחסים לא מובחנים, ניתוק בין מין לרגש, החצנה לא מבוקרת של מיניות,
חשיפה גלויה למיניות וירטואלית, שימוש בגוף כמשאב לדירוג חברתי והרשימה עוד ארוכה וכואבת.
ודווקא שם- דווקא במרחב הרגיש והנזקק הזה חסרות לנו המילים, חסרות התובנות, חסרים הכלים.
*************************************************************************************
לפני שנים רבות, במהלך סיור לימודי עם בנות כיתה ו' אותן חינכתי חצינו את רחוב יפו בירושלים.
פתאום נשמעו צעקות מכמה מהתלמידות-
" המורה- יש כאן מישהי על הריצפה, היא התעלפה או משהו…"
מורה שהיתה איתי המשיכה עם הבנות ואני התבוננתי בנערה. נראתה לי כמו בובת חרסינה "מישהו קרא לאמבולנס"?
שאלתי בקול, המוכר בחנות הסמוכה ענה לי- "עזבי , היא סתם שתתה יותר מדי"
ואישה שעברה זרקה לי: "אל תכנסי לזה בכלל, זה היא הביאה על עצמה…"
ככה. לבד, גוף חסר תנועה ומופקר לכל .
טלפון, אמבולנס, מים על הפנים.
התעוררה- "מתוקה, הזמנתי לך אמבולנס, רק תגידי, למי אפשר להתקשר? בואי תני מספר."
"אין למי. עזבי. אין"
וככה היא פונתה, תוך שאני דוחפת לה את מספר הטלפון שלי ומבקשת שתתקשר.
לא התקשרה.
משהו זז אצלי אז-
החשיבה על המרחב הגופני גם אצל אלו ששתו, עישנו, התנסו, רצו ולא רצו, חיפשו תחושת שייכות,
חיפשו מרחבי שליטה, התנהגו את מה שהדגימו להם בבית, או בסביבה ,
דיברו בעזרת הגוף את מה שכואב להם בנפש, לא הכירו אחרת.
המרחב הגופני הזה זקוק להכוונה.
************************************************************************************************
ההבדל הגדול בין התנהגויות הסיכון המוכרות לנו לבין ההתנהגות המינית במרחב הסיכוני הוא התפיסה הבינארית בין הטוב לרע.
לרשימת הרע נכניס את החומרים הפסיכואקטיביים, את ההתמכרויות השונות, ואת המסכן והמסבך.
להיכן נכניס את הנורמות המיניות? הרי מיניות היא בסיס הברכה האנושית, מקור הקיום.
ובאיזה עיניים נביט כשנחליט על מוסריותה של נורמה בה אנו נתקלים-
עיני מבוגר? עיני אדם דתי? עיני אדם שמכיר מודלים אחרים של קשרים מיניים?
והאם נציע אלטרנטיבות ופתרונות שסותרות את השקפת עולמנו?
ואיפה אנחנו ביחס לכל מה שאנו נחשפים בעבודת השטח שלנו?
עד כמה אנחנו מוצפים מזה, מוטרדים ונבוכים ?
שאלות גדולות שמצריכות עבודת חשיבה מרובה.
לפני כל השאלות וחיפוש התשובות (ויש הרבה!)
אני מאמינה שהבסיס לעבודה בתחום הזה היא הרחבת נקודת המבט שלנו
על התנהגותם המינית של בני הנוער אותם אנו פוגשים.
נחזור רגע לברזלים החשוכים עם בני הנוער:
הבחור שעומד שם מעיר הערות כל כך מקוממות לנערה שלידו- הערות סקסיסטיות, פוגעניות.
שורק בבוטות לנערה אחרת שעוברת ברחוב.
חמש דקות קודם הוא שלח בקבוצה של החבר'ה סרטון של אקט בו הוא נטל חלק.
כולם הצטופפו סביב זה וצחקו.
מה עשוי לעמוד מאחורי זה?
פגיעות וחוסר בטחון המובילים אותו לצורך גדול בשליטה?
חשיפה מגיל צעיר לתכנים מיניים לא מבוקרים ששרפה לו את הנשמה?
חשיפה למודלינג זוגי פוגעני שהתווה לו נקודת המבט על קשרים זוגיים?
כמה עבודה יש לנו…
והנערה שמשתפת עם זה פעולה-
עוד פעם צוחקת כשמתייחסים רק לגופה,
שוב ושוב מזמנת לעצמה סיטואציות בהן היא מנוצלת,
מעלה תמונות פרובוקטיביות לרשתות החברתיות ומרגישה שזה מעצים אותה כשמהתגובות ניתן לראות את ההיפך הגמור.
ומה אולי עומד מאחורי זה?
פגיעות רבה ? רה-ויקטימזציה הגורם לה להיות שוב ושוב במקום של הנפגעת?
צורך גדול בתחושת שייכות? תפיסת הגוף כהון מיני בשוק החברתי? ויש עוד ועוד סיבות.
וכמה עבודה יש לנו גם כאן.
כמה טוב כשאנחנו לא נבהלים, כשאנחנו מצליחים להביט מעבר ולאופק.
כמה טוב להעמיק את הידע שלנו, את התובנות, הגבולות העצמיים. כמה חשוב להתבונן במבוכה.
כמה חסד טמון בהענקת ובהרחבת נקודות מבט שונות על נושא המיניות,
ההיכרות עם הגוף, הכבוד לגוף. החיבור הנכון עם בני זוג, הקשב לגוף בנושא המיניות ובכלל .
כמה מופלא למצב את עצמנו כמגדלור יציב ומאיר אליו ניתן לשחות בכל סערה ובכל משבר.
גם אם זו סערה לא מדוברת, וגם אם זה משבר שכביכול אינו שייך לעולמם של המבוגרים.
אנחנו כאן גם בשביל זה.