פורסם בגיליון 241 של מגזין 'נשים'
בואו נדבר על זה. בשביל שאישה תחווה את יחסי האישות שלה באופן חיובי היא צריכה לדעת להגיע לסיפוק. עכשיו אחרי שאמרתי את זה אני רוצה להסביר.
טענה רווחת היא שאישה זקוקה לפחות סיפוק גופני מהגבר. נשים במשך שנים שמעו אמירות בדבר מיניותן הנפשית אל מול מיניותו הפיזית של הגבר. 'אישה לא חייבת להגיע לסיפוק מיני בכל מפגש', 'יש נשים שלא חוות את זה וזה בסדר', 'אישה נהנית מהאינטימיות שמסביב והגבר נהנה מהמעשה עצמו'. הטענה הזו, שממשיכה לתפוס מקום בעולם המערבי והיהודי של 2018, עושה עוול לנשים רבות והנתונים המחקריים מעידים שאכן נשים רבות בסופו של דבר לא חוות סיפוק, לעיתים לאורך כל חייהן.
לא לחוות סיפוק מיני במפגש הזוגי זה כמו לבשל ארוחה רצינית, לעשות קניות, לערבב את המצרכים, להריח, לטעום וכשמגיעה הארוחה – להגיש אותה בחפץ לב, בטוב לבב ובחיוך מאוזן לאוזן, לשבת ליד השולחן ולא לזכות לאכול ממנה. לא לחוש את השובע ושביעות הרצון שמתלווים לסופה של ארוחה דשנה.
לא לחוות סיפוק מיני זה כמו להרגיש את האפצ'י הולך ומתרקם לו במעלה האף, להרגיש אותו מתקרב, לחפש נקודת אור ולהתמקד בה כדי לגרום לו לצאת החוצה, לזוז מכל גורם הסחה (כמו נשמה טובה שאומרת: "לבריאות" לפני הזמן) ואז הוא נעלם. הלך לו לבלי שוב. ותחושת הפספוס בגוף מורגשת לעוד שתיים שלוש שניות עד הפעם הבאה.
נשים לא מסופקות פיזית מתארות שסיום המפגש המיני מלווה אצלן בעצבנות ולעתים בבכי. הן כועסות, לרוב עליו (שמן הסתם לא עשה פה שום דבר בכוונה). הן חוות פער בין הרגע לפני שהיה מלווה בעוררות גדולה לבין הרגע שאחרי שמרגיש 'סתמי' ומבאס. והגוף, אוי הגוף, הוא נובל, מתכנס, מתקרר לו לאיטו – ובפעם הבאה… בפעם הבאה הוא מרוחק יותר, מקשה על הכניסה למרחב המיני. כאילו אומר: 'לא, אני לא רוצה לקחת סיכון שאתאכזב שוב….'.
אני רוצה לומר פה, באופן הברור ביותר, אישה צריכה לדעת להגיע לסיפוק מיני. הסיפוק המיני הכרחי עבורה כדי ליצור מעגל גופני חיובי. הסיפוק המיני יגרום לה להיכנס בשמחה אל המפגש המיני מתוך ידיעה (גופנית בעיקר) שכשהמפגש הגופני יסתיים היא תהיה מסופקת ושמחה. הסיפוק הזה הוא זה שמאפשר את השלמת החוויה.
אבל מה אם האישה עייפה? או שהיא לא רוצה הערב? ישאלו הצקצקנים ואני כבר עונה: העניין הוא בעצם הידיעה. בעצם ההכרות. בעצם האפשרות והבחירה. זכותה של אישה לבחור אם היא רוצה להגיע לסיפוק או לא. אישה יכולה להגיד 'הערב אני לא שם' – אבל רק כשהיא נמצאת במקום של בחירה בזה. רק כשאישה יודעת להגיע לסיפוק היא יכולה לבחור לוותר עליו. זאת אומרת שבשלב הבנייה הראשוני של המרחב המיני המשותף עליה ללמוד את גופה ואת הדרכים שבהם היא מגיעה לסיפוק ולאחר מכן יש לה את היכולת להשתמש בידע שצברה להמשך ההתפתחות שלה. בתקופות שהיא רוצה יותר ובכאלו שהיא רוצה פחות.
את הידיעה הגופנית על הסיפוק המיני רוכשים קודם כל מהגוף. מהקשבה עמוקה אליו ומתוך שמיטה של תפיסות תרבותיות אודות הגוף הנשי והסיפוק שלו. אם זה לא מספיק ואישה זקוקה לעזרה בעניין, לידע חיצוני – צריך לחפש אותו. ב"ה יש היום מספיק מקורות ידע מהימנים. ולא, בבקשה אל תחכו שנתיים, חמש ועשרים. חבל עליכן. חבל על בני זוגכן. חבל על המתנה המהממת שקיבלנו מהקב"ה.