שלום וברכה,
ברצוני לשתף אתכם בתהליך אישי וזוגי אותו אני עובר כמספר חודשים.
אשתי ואני נשואים באושר, באהבה ובשמחה כמעט שנתיים.
באופן כללי חשוב לי לציין שאנו זוג מאוד פתוח, מדברים על הכול, מרגישים מאוד בנוח מבחינה אינטימית ומקיימים יחסי מין באופן תדיר (אחת לשבוע בערך).
תקופה מאוד ארוכה שאני חש כי אשתי מקבלת על עצמה לקיים יחסי מין על מנת לספק אותי וזה המניע העיקרי שלה לקיום היחסים. כשלעצמה אין לה דחף או רצון לקיום יחסים. נוצר אצלנו דיסוננס משמעותי: מצד אחד אני מאוד רוצה לקיים יחסי מין, מצד שני אשתי פחות מתלהבת, מצד שלישי הדבר גרם אצלי לאכזבה ולהבעת האכזבה בצורה שגרמה לאשתי נקיפות מצפון והיענות לקיום יחסים ממניעים לא נכונים- דבר שגרם אצלי לעוד יותר אכזבה כי רציתי שהיא תהיה שם מתוך חיבור לאותו רצון.
דיברנו על כך פעמים רבות. לפעמים גם עצרנו אקטים מיניים בגלל הדיסוננס. כל עצירה כזו באמצע הפכה לשיחה משמעותית על מהותם של קיום יחסי המין, הדגשת הפערים ביננו וכו'. בין היתר בשיחתנו, הסברתי לה כמה קיום היחסים הוא שולי בעיניי אם היא לא מצליחה להגיע להנאה ולרוגע.
העלינו מספר פערים משמעותיים בינינו:
א. חוסר יכולת מצידה לשים את כל השגרה בצד בזמן קיום היחסים.
ב. חוסר הבנה למה יחסי המין הם כל כך נצרכים.
ג. פער גדול מאוד שיש בין הרצון שלי לקיים יחסי מין לבין הרצון והמוכנות שלה.
ד. מצבים מיניים נתפסים בעיניה כבהמיים וכלא מוסריים, ובכל פעם שאני מציע לנסות תנוחה חדשה על מנת לגוון ולנסות לגרום לה הנאה היא נרתעת בטענה שזה בהמי בעיניה.
ה. טכנית אנו מבצעים את הפעולות נכון אך בכל זאת אולי יש משהו שאנחנו לא יודעים.
ו. גם כאשר ישנה הסכמה מצד אשתי לקיים יחסי מין לוקח לה המון זמן להיפתח והיא מתייחסת בציניות לכל המתרחש.
החלטנו לנסות לחפש מישהו שידריך אותנו למרות המבוכה שיש בעניין. חיפשנו מישהי (בדגש על אישה כדי שיהיה לאשתי נוח להיפתח מולה) שיבין אותנו ויתחבר לסטאטוס שלנו, גם מבחינה דתית וגם מבחינת הפתיחות שלנו.
לאחר מספר בירורים פנינו למרכז יהל ושודכנו לרבקה. כבר במפגש הראשון קלטנו שאנחנו משדרים על אותו גל.
התהליך היה קצר. שתי פגישות בסה"כ. שתי פגישות שבהם גילינו עולם ומלואו.
מאז עבר זמן ואת התובנות שלי אני עדין מנסה ליישם בכל יום. יש ימים שהכול זורם ויש ימים מורכבים יותר. מיישבת אותי ההרגשה שאני נמצא בתהליך. אשתי עכשיו בסוף חודש תשיעי- תקופה אשר דורשת סובלנות מיוחדת והתהליך שאני נמצא בו עוזר לי מאוד. הנקודות שלמדתי לאו דווקא מתייחסות באופן ישיר לבעיות שכתבתי בתחילת המכתב אך הן כוללות אותן כי השינוי והתהליך שעברתי הוא תפיסתי ומהותי.
לצערי הרב זוגות רבים מתחילים את חיי הנישואין שלהם ללא הדרכה אמיתית בנושא חיי המין אלא הדרכה ספציפית ללילה הראשון. דבר כשלעצמו חשוב אך כלל לא מספיק.
השוני התפיסתי בין המינים הוא כל כך עצום שפשוט לא נולדנו עם יכולת הכלה מולדת של בן הזוג. זאת עבודת המידות יום יום שעה שעה. על אחת כמה וכמה בחיי המין שלנו. אני באמת חושב שכל זוג באשר הוא צריך איזושהי הכוונה מאדם שהוא יוכל להרגיש פתוח איתו ולקבל ממנו. הנושא הזה הוא קריטי- אנחנו עלולים לסחוב מטענים בנושא הזה שנים רבות, כמו שזוגות רבים לצערי חווים. בטוחני שאחוז הגרושים, לדוגמא, יצטמצם פלאים אם יותר זוגות ילכו לייעוץ.ולאו דווקא כתוצאה מבעיה מטורפת על סף פירוק הקשר אלא אדרבה דווקא ממקום של אושר ושמחה בזוגיות, המפגשים קרוב לוודאי שיעצימו נדבכים נוספים בזוגיות שלא הכרנו לפני כן. אני חייב להגיד שכמה שזה נראה מפדח- זה כל כך לא- אפשר לדבר על הדברים בצורה פתוחה מחד וצנועה מאוד מאידך.
בכותבי שורות אלו אני לא מצפה לשנות את העולם או משהו כזה אלא קצת לגרום להזדהות אצל מי שהדברים נוגעים לו וכמובן לנער אותנו מהתפיסה שמה שקיים בחדר המיטות יישאר שם גם אם הוא מסריח.
בהצלחה רבה.