והפעם: ד"ר מיכל פרינס בשיחה עם הרב אילעאי עופרן, פסיכולוג,
רב הקיבוץ קבוצת יבנה וראש המכינה הקדם צבאית 'רוח השדה'.

עריכה והגשה: ד"ר מיכל פרינס
הפקה וסאונד: צופיה וינדיש

————————————–

לקבלת כל פרק חדש שיוצא ישירות לWhatsApp – ניתן להצטרף לקבוצה שקטה כאן
לינק לשיתוף של הפרק: https://bit.ly/33hkF9v
ללימודים במרכז יהל: כאן
למאמר של הרב חננאל רוס שעלה השבוע באתר מרכז יהל אודות ביאה דרך איברים בבני זוג: כאן

הפוסט פרק 12- על יהדות ומיניות הופיע ראשון במרכז יהל

קשה לקבוע מהו הגיל ה"נכון" להתחיל לשוחח על כך והדבר משתנה כמובן מנער לנער. עם זאת, יש להכיר בכך ש"גיל ההתבגרות" מתחיל היום מוקדם מבעבר, במיוחד לאור השינויים שהכניסה לחיינו החשיפה לאמצעי המדיה השונים ובראשם האינטרנט. בהערכה גסה ניתן לומר כי ברוב המקרים גיל 11-12 הינו גיל מתאים בהחלט להתחיל לקיים שיח שכזה. שיקול דעתם ובינתם של ההורים, כמו גם ההיכרות עם ילדיהם, יקבעו את העיתוי והזמן המדויקים.

• דברו עם עצמכם ועם זוגתכם –

הקושי להסביר דבר מה לזולת, קשור בראש ובראשונה בקושי להסביר אותו לעצמנו. חוסר הבהירות הפנימי, גורר חוסר בהירות חיצוני. הקשיים שאנו חווים בניהול שיחה על מיניות עם ילדינו, קשורים בכך שאיננו מרבים "להתאמן" בזה. כמו בכל נושא חינוכי אחר, חשוב כי ההורים ישוחחו על כך בינם לבין עצמם וילבנו מהם הערכים והתכנים אותם הם מבקשים להנחיל לילדיהם. שיחה שכזו הכרחית לא רק לצורך קביעת תכני השיח עם הילדים, אלא גם כ"אימון" להורה בדיבור על הנושא.

• בחרו מראש "איך קוראים לזה" –

בהיעדר שיח מכבד ונוח על מיניות, נתפסים הביטויים, השמות והפעלים הקשורים בו כגסים, מביכים או מבזים. בחירה מראש של ביטויים וכינויים בהם נוח להורה להשתמש, מקטינה את המבוכה, חוסכת "הליכה סחור סחור" ומקנה תחושת ביטחון להורה ולנער גם יחד. כמו כן, מומלץ להקדיש מחשבה למקום ולזמן בו מקיימים שיחות מעין אלו ולהשתדל לקיימן במרחב נעים, בטוח ומאפשר הן עבור ההורה והן עבור הנער.

• דברו על המבוכה –

מבוכה גורמת לנו לגמגם, להתכנס ולהרגיש חסרי בטחון. קיומה של המבוכה בשיחה על מין ומיניות עם נער מתבגר הינה טבעית ומובנת. כדאי להודות בקיומה של המבוכה בפה מלא ובכך לשחרר מעט את אי הנעימות שהיא כרוכה בו. אפשר להסביר שמין הוא נושא הקשור באינטימיות ובצניעות ולכן המבוכה יפה לו. עם זאת, חשוב לציין כי אסור שהמבוכה תמנע את העיסוק בו, ו"תורה היא וללמוד אנו צריכים". זאת ועוד – למרות המבוכה, נסו להימנע משימוש בציניות, שעלולה להיות הרסנית בשלבים ראשוניים של יצירת שיח שכזה.

• שמרו על גבולות –

שיחה על מין, במיוחד בין הורה לנער מתבגר, מהווה עבור שני הצדדים פריצה של הגבולות המוכרים. היעדר הגבולות מעורר חרדה וקושי עבור כל המשתתפים בשיחה. תפקידו של ההורה הוא להוות גם בסיטואציה כזו, משענת ועוגן. החליטו מראש מהם הדברים שאינכם מוכנים לדבר עליהם, מה תרצו לספר בגוף ראשון מחוויה אישית, ובמה תרצו "להרחיק עדותכם" לגוף שלישי או לשיח כוללני. כבדו גם את גבולותיו של בנכם, ייתכן שבשלב ראשון לא יחוש בטוח לשתף אתכם בנבכי נפשו. ניתן לנצל את "גבולות השיחה" כבסיס לשיח על מקומם של הגבולות והפרטיות בכל הקשור במיניות. גבולות ברורים לשיחה, מסייעים להורים לחוש ביטחון במהלכה ומפחיתים את מידת החרדה של הילדים בניהול שיחה שכזו. שמרו על הגבולות, הם ישמרו עליכם.

• ספקו מידע –

אחד המכשולים המרכזיים בדרך לגיבוש יחס ראוי ורצוי למין, הוא בורות. נערים בגיל ההתבגרות חווים באופן טבעי סקרנות רבה סביב הנושא, אך מתקשים למצוא מקורות מידע ראויים ונאמנים להרוות את צימאונם. חשוב לספק להם מידע ולאפשר להם לראות בהורים ובמורים כתובת לשאלותיהם ולסקרנותם. כך למשל חשוב ללמד אותם עובדות ביולוגיות בסיסיות, או לספר להם שפורנוגרפיה היא הצגה שאינה דומה למציאות, הכרוכה בניצולם של העוסקים והעוסקות בה. ביעור הבערות, הוא נדבך חשוב בבניית מיניות בריאה.

• נרמול התחושות –

תהליך ההתבגרות כרוך בגילוי היצרים, התשוקות והפנטזיות המיניות. כדאי לשוחח על התחושות הללו ולהציג אותן כתופעה נורמלית, שכיחה, בריאה וברוכה. חשוב לסייע לנער להבין כי למרות שאיננו רגילים לשוחח על כך, תחושות אלו הן מנת חלקם של רובנו.

• הציבו רף ערכי/מוסרי/הלכתי –

במקביל לאספקת המידע ולנרמול התחושות, חשוב להציב רף התנהגותי – ערכי והלכתי. כמו בכל נושא אחר, גם בהקשר המיני מוטלת על ההורים והמחנכים החובה להתוות קו ודרך ולהציב אידיאל שאליו יש לשאוף. אין לחשוש מלומר – מה מותר ומה אסור, מה ראוי ומה רצוי, מהו דבר שיש לו מקום כעת, מהם הדברים שזמנם יגיע בע"ה בהמשך הדרך, ומהם הדברים שאין להם מקום כלל.

• חזקו מסוגלות –

התמודדות עם עולם התשוקות המיניות וההכרה בו, במיוחד כאשר היא כרוכה בהצבת רף התנהגותי ערכי או הלכתי, דורשת מהאדם משאבי נפש מרובים. רצוי לדבר באופן חיובי על הקשיים הללו, על היכולת למצוא כוחות פנימיים למאבק יומיומי זה ולסייע לנער להאמין בעצמו וביכולותיו בהליכה בדרך זו. תחושתו של הנער כי "אבא מאמין בי", מעצימה את כוחותיו להאמין בעצמו.

• הימנעו מהטלת אשמה –

נסו לצמצם ככל האפשר בעיסוק ברגשות אשמה וברגשות שליליים בכלל. חשוב מאד שלא ליצור בתודעתו של הנער חיבור אוטומטי בין מיניות ובין חטא. גם כחלק מהצבת דרישות הלכתיות וערכיות, חשוב לעסוק בעיקר בחיזוקים חיוביים ובמבט צופה פני עתיד ולמעט בהכאה על "נפילות" בעבר.

• פתחו אפיקים לשיחת המשך –

מטבע הדברים, שיחה שכזו מגלה טפח ומכסה טפחיים. אין המטרה "לצאת ידי חובה" או "לסמן וי", אלא ליצור מסגרת יציבה לאורך זמן, המאפשרת קיומו של שיח על מין ומיניות גם בתוך הבית פנימה. אין צורך לדבר "על הכל" ואין עניין בהפלת המחיצות כולן, אך חשוב ליצור סביבה בטוחה, בה מין אינו סוד ואינו טאבו.

ועוד הערה לסיום – ההחלטה לשוחח על כך עם הילדים, אינה פשוטה. במידה ובמהלך קיומו של שיח שכזה עולים תכנים קשים, התמודדויות מורכבות או נוצרת חוויה שאיננה מיטיבה ומצמיחה לנער או להורים, מומלץ מאד לפנות לעזרתם של אנשי מקצוע. אל לכם לשאת לבד את עול הקשיים הללו – "תשועה ברוב יועץ…"

הרב אילעאי עופרן – רב קבוצת יבנה, פסיכולוג, מתנדב במרכז הסיוע לגברים דתיים נפגעי תקיפה מינית.

לקורסים והשתלמויות במרכז יהל לחצו כאן!

הפוסט איך מדברים איתם על מיניות? הופיע ראשון במרכז יהל