החברה הדתית-לאומית, כחברה הנתונה בתווך שבין התרבות האורתודוכסית ובין התרבות החילונית, מבנה את מיניותה וגופה של האישה באמצעות שיחים דומיננטיים משתי התרבויות בו-זמנית. האישה הדתית-לאומית מחונכת להצניע את גופה משחר ילדותה, נדרשת לשמר את בתוליה לליל הכלולות, נחשפת למסרים אודות דומיננטיות היצר הגברי, מחויבות לפרקטיקות הלכתיות שזירתן בגוף הנשי ומתחזקת את תפיסת זכאותה של האישה לעונג. עם נישואיה, עוברת האישה, מסטטוס גופני של 'גוף ללא גוף' (disembodied body) לסטטוס של 'גופניות נוכחת', מעבר, אשר, על פי מחקרים קודמים, דורש עבודה זהותית שמטרתו להביא ללכידות מרכיבי הזהות, החדשים והישנים, המשתנים בתקופה זו.
בעשור האחרון התפתח המחקר העוסק במיניות וגוף של נשים דתיות והוא מאפשר הרחבה של הפרספקטיבה אודות שלב המעבר לנישואין, התמודדות האישה הדתית עם הלכות טהרת המשפחה וחקירת העבודה הזהותית הנדרשת מהאישה בקונפליקטים הכרוכים בנושאי זוגיות, פריון, הלכה ומיניות. אך בעוד החוקרות שמו דגש על הפן הזהותי בתהליך התפתחותה של הסובייקטיביות, הן הקדישו תשומת לב פחותה למקומו של המרכיב הגופני ומשמעויותיו בתהליך. חסרונו של הדיון בגוף, בהקשר זה, מאפשר הבנה חלקית בלבד של התגבשותו של הסובייקט והותרה על כנה של התפיסה הרואה את תהליך ההתפתחות המיני-נשי כתהליך רגשי-נפשי בעיקרו ובכך מאשררת בכל פעם מחדש את התפיסה הדיכוטומית גבר/גוף ואישה/רגש המסורתית.
מחקר זה מבקש לתקן את החסר הזה, מתוך התפיסה המחקרית המחפשת את תהליך כינון 'סובייקטיביות המאוחדת עם הגוף' (embodied subjectivity) הרואה את ההתייחסות השולית לגוף בתיאוריות השונות ומבקשת לשים את הגוף במרכז ולהתייחס אליו כאל מרכיב משמעותי בתהליך התגבשותו של הסובייקט.
המחקר התבסס על נתונים שנאספו בשיטת מחקר איכותנית, באמצעות ראיונות עומק מובנים למחצה. אוכלוסיית המחקר כללה 39 נשים דתיות-לאומית הנשואות בין שנה לחמש שנים ונדגמו באמצעות שיטת 'כדור השלג המתגלגל' ובעזרת שיטת הדגימה התכליתית.
מניתוח הממצאים עלה כי המרואיינות מתמודדות עם נקודת מפגש קונפליקטואלית בין התביעה והדרישה החברתית-תרבותית על גופה של האישה הדתית ובין הגוף עצמו, על סממניו ואיתותיו. הניתוח של נקודת מפגש זו התמקד בשני היבטים מרכזיים: האחד, בחינת התנאים המשמרים את מיקומה של האישה תחת התביעה על גופה; והאחר, בחינת המשאבים המאפשרים לאישה לנהל משא ומתן ו/או להתנגד לתביעה זו. חילוץ התהליך החברתי הכרוך בממדים אלו אפשרו תרומה של רובד נוסף באפיון תהליכי ההסתגלות והעיצוב של הסובייקטיביות המינית הנשית-דתית תוך דגש על מקומו של הגוף בתהליך זה.
הניתוח העלה כי המפגש בין הגוף החושי-מטריאלי עם התביעה החברתית לגביו נחווית על ידי הנשים כקונפליקטואלית. נקודת מפגש זו מייצרת, תחת תנאים מסוימים, ובעזרת משאבים העולים מתוך הראיונות כמשמעותיים, את האפשרות להפנות קשב לגוף, ומתוך קשב זה מתפתחת הסובייקטיביות המינית. בתנאים אחרים, ובהעדרם של משאבים, הפניית הקשב היא לתביעה החברתית על הגוף המדגישה את דומיננטיות היצר המיני-גברי ואת גוף האישה כאובייקט.
ממצא זה חולץ באמצעות ניתוח של ארבעה ממדים: הממד הראשון מתייחס לשלב המעבר לנישואין, המתחיל בתקופה טרום החתונה ונמשך עד לאחר המפגש המיני המלא הראשון. בתקופה זו התביעה החברתית על גופה של האישה דורשת מחויבות מלאה לדומיננטיות של החדירה. האסטרטגיה המרכזית להתמודדות עם תביעה זו היא על ידי יצירת מרחק הגנתי (elbow room) המאפשר לאישה להחזיק מידה מסוימת של שליטה ובחירה במרחב המיני. הelbow room- מצטמצם כאשר יש עיכוב ב'ביצוע המשימה' והזוג לא מצליח להגיע לחדירה. בממד זה מסתמנת האפשרות להפנות קשב לגוף כמרכיב המשמעותי ביצירת ה-elbow room.
ניתוח הממד השני, העוסק בהסדרה ההלכתית של הגוף הנשי, העלה כי נשים חוות את המפגש בין גופן לפרקטיקות הלכות טהרת המשפחה כקונפליקטואלי. קונפליקטואליות זו מאלצת את האישה לבחון את מרכיבי הזהות והגוף ולנקוט בעמדה אקטיבית, לרוב בתוך המסגרת ההלכתית. תהליך זה נתמך בתהליכי הפניית קשב לגוף ובעזרת משאבים חיצוניים לאישה כדוגמת בן הזוג, מדריכות הכלות, חוויות גופניות חיוביות קודמות וידע מוקדם.
ניתוח הממד השלישי, העוסק בהתמקמות האישה במרחב הזוגי, העלה שלושה דפוסי זוגיות, המייצרים מידה משתנה של קונפליקטואליות ומתוכה מידה משתנה של אפשרות להפנות קשב לגוף. שלושת הדפוסים, המיניות ההטרונורמטיבית, זוגיות בקונפליקט, וזוגיות בדיאלוג מאפשרים בחינה של המשמעות של ההתמקמות המשתנה של בני הזוג ביחס לתפיסות אודות דומיננטיות המיניות הגברית אל מול מרכזיותו של הגוף הנשי בכינון הסובייקטיביות המינית שלה.
לבסוף, ניתוח הממד הרביעי, הבוחן את מקומו של הגוף הנשי-דתי במרחב המיני, זיהה שלושה תהליכי הכרעה שונים מתוך נקודת המפגש הגופני קונפליקטואלי במרחב המיני. תהליך ראשון, שבו אין הכרעה והאישה נותרת בקונפליקט בין הציפייה ממנה להיות נוכחת במרחב המיני ובין הגוף נעדר ההנאה או הכואב. תהליך שני מתרחש כאשר האישה מכריעה לטובת הפניית הקשב לתביעה החברתית על גופה, כשהיא נשענת על תפיסת ה'מיניות הנפשית', הטוענת שהתפתחות מיניותה של האישה תלויה ברגש ולא בגוף. תהליך שלישי, שבו האישה מכריעה לטובת הפניית הקשב לגוף ומפרה את השתקתו בעזרת משאבים כמו בן הזוג ומשאבים ממסדיים-חברתיים התופסים את מיניותה של האישה במרכז.
ממצאי המחקר מסמנים את נקודת המפגש הקונפליקטואלית בין הגוף לתביעה החברתית לגביו כנקודה משמעותית בהתהוות 'agency מעוגן בגוף' כחלק מתהליך ההתפתחות של הסובייקטיביות המינית. המחקר מצביע על כך שהגוף הינו עוגן ובסיס של ידע וכוח, שהפניית הקשב אליו, מאפשרת ניהול משא ומתן פנימי וזוגי והעמדתו של הידע הגופי במרכז שגרת החיים היומיומית. אפשרות זו, של הפניית קשב לגוף, מתבררת כמרכיב יסודי בתהליך ה-becoming של האישה כסובייקט מיני ומתאפשרת באמצעות הפרת ההשתקה של הגוף בעזרת משאבים כמו בן הזוג או תהליכים ממסדיים אלטרנטיביים לשיח ההגמוני אודות הגוף הנשי. ממצאים אלו הודפים את התפיסה אודות התפתחות סובייקטיביות מינית-נשית כתלויה בתהליכים נפשיים-רגשיים ומוסיפים את הנדבך הגופני למחקר אודות מיניות נשים כנדבך מרכזי שיש להעמידו כשווה לתהליכים זהותיים בתהליך התפתחותה של הסובייקטיביות המינית. הרחבת הידע והבנת משמעותו של הגוף בתהליך ההתרה של הקונפליקטואליות יאפשרו לנשות ואנשי המקצוע בשדה הטיפולי והחינוכי לייצר שינוי חברתי ביחס לתפיסת דומיננטיות היצר המיני-הגברי ביחד עם העלאת מרכזיותו של הגוף הנשי בתהליכי גיבוש המיניות וההכרות עם העונג הנשי.