תקציר
האורתודוקסיה המודרנית בישראל שואפת לשלב מחויבות להלכה עם נטילת חלק בחברה החילונית. שאיפה זו יוצרת מתח אצל אנשי הקהילה כאשר היא מנסה להנחיל דרכי חיים מסורתיות העומדות בסתירה לנורמות התנהגות עכשוויות. המתח מחריף במיוחד בתחום המיניות, מכיון שהקהילה מאפשרת פעילות מעורבת בין המינים במסגרות פורמליות ולא-פורמליות ובד בבד אוסרת על כל צורה של פעילות מינית טרם הנישואין.
המחקר בוחן כיצד נערות בנות עשרה ישראליות בחברה האורתודוקסית-מודרנית תופסות את מושג המיניות הן מבחינת המסורת שעליה התחנכו והן מבחינת התרבות הישראלית החילונית, תוך בחינת הסתירות בין השתיים. באמצעות ראיונות עומק אספתי מידע בסיסי מבנות כתה י' הנוגע בעמדותיהם, בנורמות האישיות שלהן, ובידע שלהן בתחום. המרואיינות השתתפו בקורס בת חמשה עשר שיעורים בנושא "ערכי חיים ואינטימיות", במסגרת כיתתית. עם תום הסדרה, נערכו ראיונות מסכמים והוערכה השפעת השיעורים על הנורמות של התלמידות, הידע שלהן ועמדותיהן.
קווים מנחים תיאורטיים עקרוניים
מיניות וחברה
הגישה האובייקטיביסטית המסורתית למיניות האדם משתמשת בתיאורים פזיולוגיים כדי להעריך את התופעה של ההתנהגות המינית האנושית, ולנתח אותה. גישה זו ממקמת את המיניות בעיקר בגוף. לעומתה, הגישה הקונסטרוקטיבית למיניות האדם מגדירה מין ומיניות כתוצר של כוחות חברתיים חיצוניים כמו מעמד חברתי וכח פוליטי. התיאוריה של פוקו ראתה את המוגבלות שבגישה האובייקטיביסטית ובחרה להגדיר את המיניות כתחום טבע, הנשלט על ידי כוחות חברתיים. חוקרות פמיניסטיות מרחיבות את רעיונותיו של פוקו, ובעיניהן מיניות האדם היא מושג חברתי ופוליטי, המתמקד בשימור גישות פטריארכליות והבדלים מגדריים. ההכרה בכך, שמיניות האדם הינה הבניה תרבותית מושרשת, מדגישה את הצורך שביצירת חומרי לימוד לחינוך המיני, המותאמים במיוחד לאורותודקסיה המודרנית. הצורך שביצירת חומרי לימוד דוגמת אלה נעשה דוחק במיוחד לנוכח הסקסואליזציה הגוברת בתרבות הרוב. הנחלה זו של נורמות מסורתיות בתחומי הצניעות, המיניות ומערכות היחסים בין בנים לבנות דורשת גישה, הנטועה מחד גיסא עמוק במסורת הדתית, ומאידך גיסא יש בה מן המודרניות.
חינוך מיני דורש מסגרת מוסרית
חלוצי התומכים בתוכניות לחינוך מיני טענו, שניתן להציע חינוך מיני ללא זיקה לערכים. אף על פי כן, אט אט החלה מתגבשת הסכמה כללית, כי עצם הרעיון שחינוך מיני ללא זיקה לערכים הינו משולל יסוד. לא ניתן ללמד על מיניות, אפילו בצורה העובדתית ביותר, מבלי להביע דיעה אודות המוסריות שבפעילות מינית. כאשר יוצאים מנקודת הנחה שחינוך מיני אינו יכול להתקיים בריק מוסרי, הופכת סוגיית המסגרת המוסרית ההולמת לשאלה חשובה הדורש התייחסות בעיניהם של המורים לחינוך מיני.
הדיון העקרוני בשאלת החינוך המוסרי נע בין שתי עמדות: גישת ההתפתחות המוסרית כפי שהיא מיוצגת בשיטתו של קוהלברג והגישה המגמתית בחינוך האישיות העולה משיטתו של ליקונה.שיטתו של קוהלברג רואה בעקרונות הצדק וההגינות את פסגתה של הבגרות המוסרית. התלמידים משתתפים בדיונים פתוחים על דילמות מוסריות, מלבנים אותן ובונים מסקנות מוסריות המושתתות על עקרונות של צדק והגינות. קוהלנברג רואה חשיבות גדולה הן בתהליך החשיבה המוסרית והן בחוויה ממשית של דילמות מוסריות כדי לקדם התפתחות מוסרית. לעומתו טוענת הגישה לחינוך האישיות כי ילדים נדרשים לחינוך המבדיל בין טוב לרע, מחשש שבלא הכוונה ישירה לא יצליחו בהכרח כבוגרים להגיע לרגישויות מוסריות. קטבים אלה משתקפים במגוון גישות יהודיות לחינוך מוסרי: הגישה האוטונומית המעודדת נטילת החלטות עצמאיות חושבות, הגישה הנורמטיבית שבה ערכים מסורתיים מועברים על ידי מחנכים בעלי סמכות והגישה הדליברטיבית, שבה נוטל התלמיד חלק פעיל בעיצובן של מסקנות התנהגותיות. גישה יחודית לחינוך מוסרי נהגתה על ידי תומס גרין בספרו 'קולות : ההבניה החינוכית של המצפון'. הוא מתאר את גישתו עבור 'בניה של קהילה המעוצבת מבחינה ערכית, העסוקים בשאלת שיפור דרך חייהם ושימורה עבור הדור הבא'. שיטתו הולמת היטב את הקהילה האורתודוכסית – מודרנית ולכן תשמש למטרות מחקרנו.
התיאוריה של תומס גרין לגבי חינוך מוסרי כפי שהיא מובאת בספרו מציעה גישה לחינוך מוסרי, המתאימה במיוחד לקהילות של טקסט ומסורת, דוגמת הקהילה האורותודוקסית המודרנית. גרין מגדיר מצפון כ"דעה רפלקסיבית אודות דברים בעלי חשיבות". הרעיון המרכזי בתיזה של גרין הוא, שעיקר מטרתו של חינוך מוסרי הוא לפתח יכולת ל"שליטה עצמית", המבוססת על רכישת נורמות חברתיות. במילותיו של גרין, נורמות הינן כללי התנהגות פרדיגמטיים, המגדירות כיצד אנשים חושבים שעליהם להתנהג, אפילו אם אינם מתנהגים כך בפועל. גרין מתאר רמות מחויבות לנורמה מסוימת בסדר עולה: התאמה, ציות, כניעה והקפדה. הוא רואה בפיתוח של תודעת שיקול הדעת, קרי: בחירת הדבר הנכון שישרת את התועלת האישית, כשלב מהותי בדרך למצפון בוגר. כמו כן, מרחיב גרין גם את הגדרת הפעילות המוסרית מעבר לתפיסה המקובלת על מנת לכלול בה את רצונו של היחיד להגיע למצוינות במימוש מיומנות מסוימת והוצאתה מן הכח אל הפועל. באמצעות שימוש בתובנות והשראה מקולות מצפון שונים, אנו מצפים מהאדם להיות אחראי על חיי המוסר הפרטיים שלו. קולות אלה אינם תמיד הרמוניים לעיתים הם סותרים דווקא, ודוחקים את היחיד לקצוות שונים, הכוללים מצוינות במיומנויות, נאמנות בחברות בקבוצה והקרבה למען החובה. השתמשתי בגישתו של גרין לחינוך מוסרי על מנת לנתח ולהבין את הדרכים, שבהן המשתתפות רוכשות נורמות, ובמילותיו של גרין "נורמציה" ((normation. באמצעות ניתוח זה, יכולתי להציג מסקנות לגבי תהליך הנורמציה לתחומי ההלכה, הקשורים במיניות דוגמת שמירת נגיעה וצניעות. יתר על כן, השתמשתי ברעיונותיו של גרין בכדי להציע כיוונים חינוכיים לתכנית לימודים בתחומים אלה.
תולדות החינוך המיני
מתחילת המאה העשרים, היווה החינוך המיני נושא לדיון רב בארצות הברית וחלה התפתחות משמעותית בגישה לחינוך בתחום זה. גישות חדשות נבחנו כאשר התוכניות לא הצליחו לרסן את העלייה בשיעורי מחלות המין וההריונות בגיל העשרה. ניתן לזהות ארבעה דורות של חינוך מיני בארצות הברית, המשקפים פרדיגמות משתנות.
הדור הראשון של תוכניות החינוך המיני פותח בשנות השבעים. מחנכים העניקו מידע אודות התנהגות מינית, הריון ומניעת הריון, וכן לגבי התוצאות השליליות של הריונות לא רצויים. תוך זמן קצר התברר, שלא היה די באספקת המידע כדי לחולל שינוי התנהגותי. הדור השני של התוכניות לחינוך מיני פותח בתחילת שנות השמונים והתמקד בקבלת החלטות ובפעילויות להבהרת ערכים, במטרה להכין תלמידים לקראת קבלת החלטות בריאות ושקולות בנוגע להתנהגות מינית. כמות ההריונות בגיל העשרה ומקרי מחלות המין בגילאי ההתבגרות המשיכה לעלות. הדור השלישי של תוכניות לחינוך מיני שהתפתח בשנות התשעים נקרא תוכניות "הימנעות אבסולוטית", .(“Abstinence-only”)תוכניות אלו לימדו שהמדיניות הבטוחה היחידה היא הינזרות ממין. בתגובה למדיניות ההימנעות האבסולוטית פותח דור רביעי של תוכניות בשם גישות "הימנעות פלוס" ((“Abstinence-plus” או חינוך מיני מקיף, המציג הימנעות מפעילות מינית כאפשרות בחירה מומלצת למתבגרים אך כולל בד בבד דיון פתוח במניעת הריון, מחלות מין וסוגיות אחרות הקשורות במיניות כמו הומוסקסואליות. כחלק מהדור הרביעי, פיתח צוות משימה בקליבלנד שבאוהיו סדרת קווים מנחים בשם "תכנית לימודים לערכי חיים: חינוך לבריאות עבור בית הספר היהודי". קוים מנחים אלו מושרשים בקוים המנחים לחינוך מיני, שפותחו על ידי המועצה למידע וחינוך למיניות בארצות הברית (SIECUS). הם פעלו בהתאם להמלצות של SIECUS לגבי חינוך מיני מקיף וערכו שינויים יסודיים כדי להתאים את התוכנית לצרכי קהילת בית הספר האורותודוקסי. גם אני כחלק מיוזמה זו פיתחתי קורסים ערוכים למורה לכיתות ג' עד י"ב, המבוססים על קוים מנחים אלו. ההתערבות שבה השתמשתי במחקר זה השתמשה בתכנים, המבוססים על הקורסים שפיתחתי כתכנית לימודים מקיפה.
חינוך לחיי משפחה במערכת החינוך הממלכתית-דתית
האולפנות היו בתי הספר הדתיים הראשונים, שלימדו סוג כלשהו של חינוך לחיי משפחה. הלימוד התמקד בתפקיד האישה ובמרכזיות הבית במשפחה הדתית. השיעורים היו מבוססים על ההלכה ועל מחשבת ישראל. זמן קצר לאחר שהוקמה היחידה לחינוך מיני במערכת החינוך הממלכתית בתחילת שנות השבעים, הוקמה "היחידה לחינוך לחיי משפחה" במערכת החינוך הממלכתית-דתית (בסוף שנות השבעים). המונח "חינוך לחיי משפחה" ביטא את האמביוולנטיות שליוותה את פתיחת היחידה ואת החשיבה שעמדה מאחוריה. זו הציבה את קידומם של ערכי חיים המתמקדים במשפחה במקום במיניות כמטרה המרכזית של שיעורים אלו. מחנכים דתיים זיהו את הצורך במענה דתי למתירנות, ההולכת ומתפשטת בחברה הכללית ביחס למיניות, אבל היססו עדיין ללמד על מיניות בבתי ספר דתיים. לפיכך, ההתמקדות במשפחה היותה נר לרגלי תוכנית הלימודים לחינוך לחיי משפחה בבתי ספר ממלכתיים-דתיים.
על אף שבשנות השמונים הפך חינוך לחיי משפחה באופן רשמי למקצוע הנלמד בבתי ספר ממלכתיים-דתיים בישראל, הוא מעולם לא נלמד בצורה נרחבת. אף היום בבתי ספר שבהם הוא נלמד, מתקיימים השיעורים כמעט אך ורק בבתי ספר לבנות ובדרך כלל בחטיבה העליונה בלבד. בבתי ספר רבים, הדגש בשיעורים אלו מתמקד בגיבוש אופי הנערה כהכנה לחיים כרעיה ואם. דגש זה מנציח תפקידים מגדריים ואינו מסייע לה להתמודד עם הדילמות, העומדות בפניה בנוגע למיניות, לצניעות ולמערכות יחסים עם בנים. בבתי ספר הלומדים לקראת בחינת בגרות ב"אישות ומשפחה", השיעורים מתמקדים בטקסטים מסורתיים, העוסקים בהלכות נישואין וגירושין. שיעורים אלה מציגים בדרך כלל תפקידים מגדריים מסורתיים ומתייחסים מעט לחינוך למיניות או למערכות יחסים בין המינים, אם בכלל. נסיונות להכניס שיעורים המבוססים על תכנים אלטרנטיביים לא זכו להצלחה. עם זאת, בשנת 2005 האגף לחינוך לחיי משפחה פרסם ספר מקיף המכיל, תכני לימוד לבתי הספר הממלכתיים-דתיים. הספר היווה מענה משמעותי לצורך בתכני לימוד לחינוך לחיי משפחה עבור הקהילה האורתודוקסית-מודרנית. עם זאת, הספר אינו מקיף לחלוטין, חסרים בו נושאים חשובים כמו הומוסקסואליות, פורנוגרפיה, שימוש באינטרנט ושמירת נגיעה. טרם התפרסמה הערכה כלשהי לגבי תוכנית הלימודים החדשה.
בחירת גישה לחינוך מיני
במחקר שערכה בקרב מורים לחינוך לחיי משפחה במערכת החינוך הממלכתית-דתית בישראל, הבחינה סמט בין שלוש גישות רווחות: השתקה, בדיעבד ולכתחילה. גישת ההשתקה היא הרווחת ביותר ולפיה בני עשרה דתיים אינם מודעים למיניותם. כל הפניה של תשומת הלב לנושא זה הינה גירוי חסר הצדקה. גישת הבדיעבד רואה בהוראת מיניות מענה הכרחי אך מצער למציאות העכשווית. באופן אידיאלי, יש לשמור על תומתם של התלמידים עד שיעלה הצורך במידע זה קודם נישואיהם, אולם היחשפותם של התלמידים לתרבות הרוב אינה מותירה למחנכים הדתיים ברירה ומאלצת אותם לנסח תשובת-נגד יהודית-מסורתית לידע שהתלמידים מקבלים מסביבתם. גישה זו גורסת, שהחינוך בתחום זה אמור להיות מצומצם ככל האפשר. הגישה השלישית היא גישה פרואקטיבית מבחינה חינוכית הרואה בחינוך לחיי משפחה נדבך חיוני בחינוך המתבגר. היא מעלה על נס גישה חיובית למיניות, הנובעת מתוך השקפת ההלכה היהודית, ואינה מתמקדת במה שאסור. תכנית הלימודים לערכי חיים ואינטימיות מיוסדת על הגישה הפרואקטיבית בחינוך לחיי משפחה, ומרחיבה אותה לתוכנית לימודים מקיפה, המתייחסת לנושאים קרובים כמו קבלת החלטות, דימוי עצמי ומיומנויות תקשורת.
שיטת המחקר
במחקר הנוכחי נעשה שימוש בשיטת חקר מקרה של הגישה האיכותית. במחקר השתתפו כל עשרים ושתיים בנות כתה י' (גילאים 15-16) באולפנה לבנות בישראל. תלמידות אלה מייצגות את הקהילה האורתודוקסית-מודרנית בישראל. הן נבחרו כמדגם משמעותי, המסוגל לספק מידע על נושא המחקר.
המחקר הורכב משלושה שלבים. בשלב הראשון, אספתי מידע בסיסי מהמשתתפות על ידי שימוש בראיונות עומק מובנים חלקית לגבי הידע שלהן על התרבות החילונית והחברה שבה הן חיות בתחומי המיניות ועמדותיהן כלפי שני תחומים אלו. המשתתפות נתבקשו לזהות את ההשפעות המרכזיות על התפתחות הידע והעמדות שלהן בתחומי המיניות. כמו כן, הן זיהו מי היה בעיניהן מקור המידע היעיל והאינפורמטיבי כשנזקקו למידע או לעצה בתחומי המיניות. המשתתפות נתבקשו לתאר את האופנים, שבהם הבינו את המערכות השונות של הערכים המיניים אליהן נחשפו, קרי ערכי התרבות החילונית (במיוחד כפי שחוו אותה באמצעות התקשורת), "השקפתה הרשמית" של היהדות האורתודוקסית, וערכי משפחתן ובנות גילן. בנוסף, בדק המחקר האם המשתתפות משוחחות על נושאי מיניות ומערכות יחסים בין המינים עם נערים בני גילן, ומהן תפיסותיהן לגבי הידע והעמדות של נערים בני גילן בתחומי המיניות.
בשלב המחקר השני, נטלו המשתתפות חלק בשיעור שבועי בחינוך לערכי חיים ואינטימיות בבית הספר, שהעובר על ידי חברה בסגל המורים בעלת נסיון רב בהוראת חינוך לחיי משפחה. השיעורים עובדו מתוך תכנית לימודים מקיפה שפותחה והותאמה לבית ספר האורתודוקסי מודרני לכיתות ג'- יב'.זוהי תוכנית ראשונית ומקיפה בתחום זה. בנוסף לכך, התכנית מהווה פריצת דרך בכך שאימצה קוים מנחים מקובלים ברמה בינלאומית בנושא חינוך מיני מחד גיסא, ועלתה בקנה אחד עם המסורת היהודית מאידך גיסא. התוכנית היא תוכנית מקפת יותר מלכתחילה מתוך תפיסה שיש לחנך מגיל צעיר למגוון רחב יותר של נושאים מן הקיים בפועל בבתי ספר דתיים בישראל. כיום, רוב בתי הספר הדתיים המלמדים חינוך לחיי משפחה עושים זאת רק בכיתות וי"ב ולפעמים גם י"א ורק לעתים רחוקות מתייחסים השיעורים באופן מפורש לנושאי מיניות. המחקר הנוכחי בכיתה י' היווה הזדמנות לשימוש ראשוני בתכנים של התוכנית ללימוד ערכי חיים ואינטימיות בסביבה ישראלית.
תוכן חומר הלימודים משלב חינוך לערכי חיים (ערכים וכישורים אישיים, התפתחות אנושית, חברה ותרבות) יחד עם חינוך לאינטימיות (מערכות יחסים, התנהגות מינית ובריאות מינית). חמש-עשרה השעות כוללות גישה כללית להתפתחות המתבגר, אנטומיה ופזיולוגיה של הזכר והנקבה, הבנת מיניות, סוגיות של חיים בחברה מעורבת של בנים ובנות, התעללות מינית, הטרדה מינית וההלכות העוסקות בשמירת נגיעה וענייני צניעות.
בשלב המחקר האחרון, העריכו ראיונות עומק מובנים חלקית פוסט-התערבותיים את חווית התלמידות בקורס, השפעתו על הידע והעמדות שלהן והשפעת התהליך הלימודי על מוכנותן לדון בנושאי מיניות בצורה פתוחה יותר.
בנוסף לראיונות עם המשתתפות, נערכו ראיונות עומק מובנים חלקית עם מקורות אחרים: מורות, ראש האולפנה, רב האולפנה, מדריכים בתנועת הנוער ואמהות. הראיונות השלימו את המידע שנאסף מהמשתתפות והעניקו נקודת מבט מלאה יותר על חוויותיהן.
הנתונים נותחו על יסוד תיאוריה מעוגנת בשדה תוך שימוש בשיטה אינדוקטיבית. הדבר דרש גישה לנושא המחקר ללא סדרה מוגדרת של הנחות או השערות שיש להוכיח. הניתוח התקדם באמצעות השפעה הדדית בין הנתונים ופרשנותם על ידי הספרות התיאורטית הרלוונטית. הגישה מציעה הזדמנות לתיאוריה להתפתח על בסיס מחקר בשטח. כמו כן, היא מאפשרת לחוקר לבחון דרכים חדשות עם המשתתפות כאשר עולות מסקנות חדשות מהתיאוריה. לפיכך, החומר שהוצע על ידי המשתתפות איפשר לנתב את כיוון המחקר תוך כדי הקפדה על המבנה של המחקר ועקביותו.
ממצאים
ראיונות מוקדמים
הראיונות המוקדמים העניקו מידע על בנות העשרה בחברה אורתודוקסית-מודרנית, על הידע שלהן ועמדותיהן בתחומי מיניות. המשתתפות קיבלו מעט חינוך פורמלי או לא-פורמלי, בין בבית ובין בבית הספר בנושאי מיניות ומערכות יחסים בין המינים. המשתתפות דיווחו שאימותיהן יזמו רק לעתים רחוקות שיחות אפילו על נושאים כמו בגרות מינית. ברוב המקרים הן פנו לחברות כדי לקבל מידע ועצות, זאת על אף שרבות מהן חשו שניתן לפנות לאמהות כדי לקבל מידע. לעיתים רחוקות גילו המשתתפות את ליבן בפני אימותיהן בנוגע למערכות יחסים. על אף שדיווחו על שיחות גלויות ספורות עם ההורים אודות מיניות ומערכות יחסים, דיווחו המשתתפות על מודעות לעקרונות ההורים לגבי התנהגות בתחומי מיניות, צניעות ומערכות יחסים בין המינים. על אף העדר שיח מפורש, ההורים כנראה הצליחו להנחיל את העקרונות בדרכים סמויות ולא ישירות.
ישנה סבירות גבוהה שהמשתתפות יפנו לבנות גילן בכל הנוגע למערכות יחסים עם בנים. למרות ההשפעה המשמעותית של נערות זו על זו, המשתתפות הביעו חוסר מוכנות לתקן את התנהגות חברותיהן, כשפעלו בניגוד להלכה היהודית בתחומי המיניות ומערכות היחסים בין המינים. משתתפות רבות החשיבו תחומים אלה כעניינים הנתונים לבחירה אישית ולפיכך הערה או ביקורת על התנהגויות הצטיירה כבלתי הולמת.
המשתתפות חשו שתרבות הרוב הינה בעלת השפעה מכרעת עליהן והופכת התנהגויות בתחומי מיניות ומערכות יחסים בין המינים שלא עלו בקנה אחד עם ההלכה, לנורמליות. החשיפה לתרבות הרוב בעלת הנורמות המתירניות בתחומי המיניות ומערכות יחסים בין המינים הפכו את המשתתפות למודעות יותר להגבלה שמטילה ההלכה היהודית על מערכות יחסים בין המינים. המודעות הזו לציפיותיה המחמירות של ההלכה היהודית בתחומי מיניות ומערכות יחסים בין המינים עוררה לעתים מורת רוח בקרב המשתתפות.
המשתתפות דיווחו שכמעט ואינן יודעות על האופן, שבו חווים נערים בני גילן את אתגר ההקפדה על מחויבות להלכה היהודית בתחום המיניות. הן אמרו שקיימת סבירות נמוכה יותר שבנים יקפידו על נורמות של שמירת נגיעה, וסברו שלבנים קשה יותר להקפיד על תחום זה בהלכה. הן הסבירו שהשוני נעוץ בקושי הנובע מהורמונים פעילים יותר, במיוחד בשנות גיל ההתבגרות. המשתתפות היו משוכנעות שהבנים קיבלו כמות פחותה עוד יותר של חינוך מיני בהשוואה אליהן.
כמו כן, סיפקו הראיונות המוקדמים מידע בנוגע למחויבות להלכה בתחומי מיניות, צניעות ומערכות יחסים בין המינים. המשתתפות, אף אלו בהן שהגדירו עצמן כמחויבות להקפדה על המסורת, הגדירו את הצניעות ושמירת הנגיעה כתחומים בעייתיים. מחויבות להלכה הציגה אתגר למשתתפות רבות שעדיין מבררות את הקשר שלהן עם ההלכה והסטנדרטים ההתנהגותיים שהיא קובעת עבורן.
ראיונות סיכום
בראיונות הסיכום העידו המשתתפות שהשיעור באופן כללי נשא פרי מבחינה חינוכית. הן דיווחו שהשיעור האיר נקודות מבט חדשות על נקודות ההשקה של ההלכה ומיניות האדם. בעוד שרוב המשתתפות לא שינו את התנהגותן, הן אישרו שהפכו למודעות לנושאי שמירת נגיעה, צניעות ומערכות יחסים בין המינים ולקחו אותן לתשומת ליבן. כחצי מהמשתתפות הביעו התלהבות מהשיעור על אף שלדעת שתיים מהן הוא לא היה רלווונטי. בעיני אחרות, היה השיעור רב ערך על אף שסברו, כי יש מקום לשיפור התוכן.
המשתתפות הודו שהמורה שהעבירה את השיעור יצרה אוירה שתרמה לדו-שיח בטוח, פתוח ומכבד. באופן כללי, מכשלות שאובחנו במחקרים אחרים כגישות שליליות לחינוך מיני לא באו לידי ביטוי בשיעורים. לדוגמה המורה לא יחסה תכונות דמוניות לבנים, לא הציגה את האישה כחפץ או ציירה תמונה שלילית של מיניות במטרה לעודד איפוק, אלא התייחסה לנושאים מבחינה מתחשבת ומרתקת. המשתתפות גילו עניין מיוחד בהתעללות מינית ובשמירת נגיעה מנקודת המבט הגברית. השימוש במדיה שיפר את השפעתן של כמה יחידות לימוד. חלק מהמשתתפות העלו הצעות לשיפור, ואילו אחרות הביעו שביעות רצון מלאה. בית הספר שבו נערך המחקר אישר את הצלחת ההתערבות ואימץ את השיעור כחלק מתוכנית הלימודים.
המחקר אישר שתלמידות בחברה אורתודקסית-מודרנית בשנות ההתבגרות הסוערות מחפשות תפיסות יהודיות של מיניות ומערכות יחסים, המעוגנות במקורות הקלאסיים. לפיכך, ההורים ובתי הספר האורתודוקסים-מודרנים יוכלו לשרת טוב יותר את צרכי המתבגרים שלהם על ידי פיתוח כלים חינוכיים. כלים אלה יסייעו למתבגרים להתמודד עם אתגרי המיניות בחייהם.
אופי נורמציית המשתתפת
מאותן משתתפות אורתודוקסיות-מודרניות עולה תמונה מורכבת של נורמציה, במיוחד ביחס לכללי הנגיעה המעוגנים בהלכה (שמירת נגיעה). על אף שהתנהגות המשתתפות ביחס לשמירת נגיעה לא היתה אחידה, כולן היו מחויבות להימנעות מקיום יחסי מין לפני הנישואין. ממצא זה משמעותי מכיון שהוא מבדיל את הנערות האורתודוקסיות-מודרניות מבנות גילן החילוניות. המחויבות הבלתי יציבה לשמירת נגיעה יחד עם העדר הצורך להסתיר אי-שמירת נגיעה אצל משתתפות רבות, מעידה ששמירת נגיעה אינה נורמה קבוצתית.
השלכות חינוכיות
גישתו של תומאס גרין לחינוך מוסרי הובאה על מנת לבאר את חוויות המשתתפות וכמו כן לנסח מודל לחינוך מיני.
נורמציה בבית הספר
גרין סבור שהנורמציה מתרחשת בתוך קהילות, ולא בתוך בתי ספר. עם זאת, גיליתי מספר מקרים שבהם בית הספר והכיתה ממלאים תפקיד של קהילות התומכות בנורמציה. יתרה מזאת, כוחם של בתי הספר האורתודוקסים-מודרנים טמון בכך, שהם יוצרים יחד עם הבתים, השכונות ותנועות הנוער, קהילה קוהרנטית. היבטים מספר של בית הספר במחקר זה (מעורבותו במסגרות לא-פורמליות, תפקיד המחנכות בנתינת יחס אישי לכל תלמידה הקשור לכלל חינוך התלמידה, לינה חלקית בפנימיה ושעות לימוד נוספות) מעידים על מודל בית הספר כקהילה המסוגלת לקדם נורמציה. יחד עם זאת, בית הספר כמעט ולא הצליח לאמץ נורמציה בתחומים שבהם התמקד המחקר כמו למשל, צניעות. המתחים בתוך בית הספר סביב נושאי צניעות מבטאים את המתחים שמחוץ לבית הספר בכל הקשור לשמירת נגיעה ולצניעות. שניהם משקפים בצורה מדויקת את אופיה הלא-עקבי של הנורמציה בקהילה האורתודקסית-מודרנית בנושאים רבים.
הנתונים הצביעו על כך שאולפנת בינה אינה כוללת בתור קהילה בית-ספרית נורמת צניעות, העולה בקנה אחד עם תקנון בית הספר ללבוש הולם. התלמידות לא ראו בעיה בהתעלמות מן הדרישות הרשמיות בבית הספר בענין לבוש הולם, התעלמות שבא לידי ביטוי באי נכונותן ללבוש את החולצה האחידה. עובדה זו עלולה להקטין את האפשרויות לעידוד הנורמציה בבית ספר כדוגמת אולפנת בינה. עם זאת, נתונים אחרים מציגים אפשרויות לעידוד הנורמציה. אובחן במסגרת המחקר מודל אפשרי אחד, המחנכת, אשר היתה מסוגלת לעודד שינוי בתחום הצניעות בקרב קבוצת בנות מסוימת מעבר לכתלי הכיתה. מודל זה יכול לשמש כמודל אפשרי. יתכן שבמקום לראות באולפנת בינה קהילה אחת, ניתן להתייחס אליה כמקום הכולל קהילות-משנה רבות, שלעתים ניתן לאבחן ככיתות ולעתים אף כקבוצות קטנות יותר של שכבת גיל. בית הספר יכול למלא תפקיד בעידוד חברות בקהילות המשנה, המחזיקות בנורמות המיוצגות על ידי אמות המידה של בית הספר. בין השיטות הזמינות בבית הספר לעידוד מגמה שכזאת ניתן למנות אגודות ופעילויות, המאחדות סביבן תלמידות בעלות רמות דומות של נורמציה (כמו למשל תגבור לימוד תורני, פעילות חסד, תרומה לקהילה) ומעודדות התחזקות דתית ברמת הנורמציה שתעלה בקנה אחד עם עקרונות בית הספר.
חינוך לשליטה עצמית
שליטה עצמית, המהווה לפי גרין מרכיב מרכזי בחינוך המוסרי, דורשת ריסון עצמי. יש מחנכים אורתודוקסים-מודרנים, הנוטים להתכחש למיניות המתבגרים ולמתחים הנוצרים ממנה במקום להתמודד עמם. גם כאשר הם מתמודדים עמם, הם נוטים להציג התמודדות עם מיניות כנושא התבגרותי זמני ולא כפיתוי אחד מני רבים בתחומי המיניות, הצניעות ומערכות היחסים שבין המינים, שהם עלולים להיתקל בהם במהלך חייהם. עידוד נורמציה חזקה לשליטה עצמית יכולה להיות מטרת יסוד בחינוך לערכי חיים ואינטימיות בקהילה האורתודקסית-מודרנית כחלק מרכזי מהאישיות הדתית המודרנית.
הדיאלקטיקה של סמכות ואוטונומיה
ההתמודדות עם הדיאלקטיקה שבין סמכות ואוטונומיה של הפרט היוותה אתגר למשתתפות ולמורות כאחד. רוח בית הספר הציבה את האוטונומיה של הפרט מעל הסמכות. לפיכך, התקשו המחנכות למצוא מקום לסמכות דתית כפי שהיא באה לידי ביטוי בהלכה, בד ובד עם רגישות מודרנית המעודדת אוטונומיה של הפרט. המורות, שאינן מסוגלות לישב את המתח שבין סמכות ואוטונומיה של הפרט, מתחמקות מחינוך כאשר הן חשות התנגדות מצד התלמידות לנושאים מסוימים (כמו צניעות ושמירת נגיעה) או מבקשות להשיג את הסכמת התלמידות למסורת באמצעות נימוקים הגיוניים בעלי חזות אוניברסלית.
תוכנית הלימודים לערכי חיים ואינטימיות מחויבת לגישה, הסבורה שעדיף מבחינה מוסרית ודתית לקיים מצוות ממחויבות המשותתת על בחירה חופשית ועל הכרה פנימית מאשר לקיימן מתוך ציות כפוי. תכנית הלימודים מנסה לחזק הכרה פנימית באמצעות העמקת ההנמקה וטעמי המצוות. עם זאת, היעדר מחויבות אוטונומית של התלמידה היחידה אינו שולל את אמיתת ההלכות עצמן.
קיים מתח בין חינוך למחויבות דתית לעיקרון חיצוני ובין קידום הכרה אוטונומית באותו עיקרון. תכנית הלימודים לערכי חיים ואינטימיות יכולה להכיר בדיאלקטיקה זו ולסייע לתלמידות להתמודד עם המתח המושרש הנתפס כהיבט מהותי בחיי האדם הדתי הרציונלי. לפיכך, חינוך לערכי חיים ואינטימיות יטען שמתח זה אינו מבטא פשרה אלא דווקא את מהות החיים הדתיים הפעילים.
מקום להנמקה וטעמי המצוות בחינוך לערכי חיים ואינטימיות
המשתתפות, שגדלו בתרבות מערבית מודרנית, תרבות רציונלית ומטעימה, סבורות שנימוקים משכנעים להסכמה, המובילה למעשה. נימוקים לעיתים משמשים בחינוך לסוגיות הלכתיות, ובמיוחד בסוגיות כמו שמירת נגיעה, הנתפסת בעיני המשתתפות כנושא מאתגר. המשתתפות מאמינות בסיבה בעלת עוצמה הנעלמת מהן אשר בכוחה לשכנע אותן לאמץ שמירת נגיעה. ההנחה נתגלתה כבעייתית מכיון שהיא אינה משקפת את הדרכים שבהן מתקבלות החלטות בפועל. עם כל זאת, הצגת סיבות הגיונות להתנהגות מסוימת היא מטרה חינוכית חשובה המשמשת כתמיכה לנורמציה. עם זאת, גרין סבור שאף כי סיבות הן צעד ראשוני בדרך לנורמציה משמעותית על ידי קידום תודעת שיקול דעת, הסיבות לכשעצמן אינן אלו המובילות להתנהגות מוסרית. יתרה מזאת, חשוב לחנך תלמידות אורתודוקסיות-מודרניות לשאת את היעדר הסיבה שניתן למצוא לעיתים בהלכה, ולחנך אותן למחויבות פנימית להלכה כפי שהיא. גישה שכזאת תסייע להן לדבוק במחויבות כאשר יתקלו בהלכה שלא ניתן "ליפות" אותה ולהתאימה לרגישויות מודרניות. דבריו של גרין אודות קול ההקרבה (the voice of sacrifice) כעניין הכרחי במטרה להביא לנורמציה חזקה, מתאימה למחנכים אורתודוקסים-מודרנים. קול זה הוא המרכיב המשמעותי ביותר בקהילת טקסט ומסורת, מכיון שהוא מציע הבנה משמעותית למהותו של האדם המצווה. תודעת ההקרבה, החובה להתעלות מעל הצרכים האישיים, מתארת במדויק את הנדרש כדי לראות את ההלכה היהודית כנורמה: כאמת מידה חיצונית ומקודשת.
התמודדות בהקשר
נורמציה חזקה תלויה בפיתוח קול פנימי עצמי ולא קול מדריך מבחוץ. מרכיב מהותי בחינוך לערכי חיים ואינטימיות יכול לאשר למתבגרים האורתודוקסים-מודרנים שהם אינם היחידים המצויים בקונפליקט. התגלית שהקונפליקט הוא מנת חלקם של מתבגרים אורתודקסים-מודרנים רבים אחרים יכול לסייע לתלמידים לחוש פחות בדידות או בושה. דיון אודות האתגרים בחיים, המשלבים עולם מודרני ועולם אורתודוקסי, יכולים להעניק לתלמידים השקפות חדשות בדיוניהם הפנימיים. מתן תמיכה, אמפתיה והכרה בכך שפתרונות פשוטים אינם תמיד בנמצא יכולים לסייע לתלמידים, המנווטים את דרכם בתחומי המיניות, במערכות היחסים בין המינים וההלכה וחותרים להגיע לנורמה ברמות שונות.
גישה עקבית ומקיפה
חיבורו של גרין מספק את הבסיס לחינוך עקבי ומקיף למחויבות לנורמות מסורתיות הכוללות שמירת נגיעה וצניעות. גרין מאפשר הבעה אותנטית של האידיום הדתי מבלי לאבד את משמעותו המהותית כשהוא מתורגם לשפה החילונית. גישתו של גרין מציגה בפני המחנך האורתודוקסי-מודרני מודל לשילוב בתוכנית הלימודים של תודעת הקדושה כפי שהיא מופיעה בציווי האלוקי יחד עם תודעת ההקרבה. תוכנית הלימודים לערכי חיים ואינטימיות, המיוסדת על גישתו של גרין, יכולה לעסוק בהנמקה של המצוות משולב במחויבות, לעודד חשיבה ביקורתית, הכורכת אוטונומיה יחד עם כבוד לסמכות ואף לעורר את מעלת הקדושה לקידום נורמציה חזקה בתחומי המיניות, הצניעות ומערכות היחסים בין המינים.