מיכל רוזנפלד 2016

לגיל הבגרות המוקדמת (18-22) השפעה רבה על עיצובו של הבוגר העתידי. בשלב התפתחותי זה יוצא הצעיר לראשונה מרשות הוריו לבגרות ועצמאות, וממשיך בעיצוב זהותו דרך התמודדות עם קונפליקטים אישיים וחברתיים. קונפליקטים הקשורים בגוף ומיניות משפיעים על כלל הצעירים בשלב זה, אך עיקר המסרים החברתיים מופנים לכינון ומישטור גופן ומיניותן של צעירות, בעיקר באמצעות פרקטיקות גופניות ושיחניות שמטרתן לשמר את תפקידי המגדר. ההבדל בין המינים בולט במיוחד בשיח הדתי, בו מצופה מצעירות לעבור באחת מהתעלמות מהגוף והכחשת המיניות למימוש תפקידן המגדרי על ידי נישואים ולידה.
המחקר האקדמי העולמי על גוף ומיניות צובר תאוצה בשנים האחרונות, כתוצאה מכך גם נערך דיון נרחב על הקשר בין דת וגוף ומיניות. לעומת המחקר העולמי, המחקר הישראלי דל יחסית, ויש מיעוט מחקרים המדברים על גוף ומיניות ועוד פחות מכך מחקרים העוסקים בקשר בין גוף ומיניות ויהדות. המחקרים הבודדים שנערכו בנושאים אלה, עסקו לרוב בנערות או בנשים נשואות וחסר מחקר על צעירות דתיות טרום שלב הנישואים. מטרתו של מחקר זה היא להשלים את הפער במחקר, ולדון מנקודת מבט של ניתוח שיח ביקורתי במאפייניים הייחודים של שיחים על גוף ומיניות בעולמן של צעירות דתיות בגיל הבגרות המוקדמת.
שאלת המחקר ששעליה עבודה זו מבקשת לענות היא "כיצד צעירות דתיות בגיל הבגרות המוקדמת ממצבות עצמן במרחבי השיח על גוף ומיניות הקיימים בעולמן". בהמשך לשאלה זו נשאלות השאלות: מהן מערכות השיח המרכזיות בנושא גוף ומיניות בעולמן של הצעירות, מהם יחסי הגומלין בין השיחים השונים, כיצד מבנות הצעירות את זהותן לאור יחסי הכוח בין השיחים השונים, והאם וכיצד מערכות השיח מגבילות ו/או מאפשרות לצעירות מרחבי פעולה מחשבתיים ו/או מעשיים.
המחקר מבוסס על ארבעה ראיונות קבוצתיים מובנים למחצה, בני 3-5 משתתפות בכל ראיון. במסגרת המחקר רואיינו 16 משתתפות, בגילאי 18-21, המשרתות בשירות לאומי בבאר שבע ומגדירות עצמן דתיות. גישת המחקר, מתבססת על המסורת המחקרית של ניתוח שיח ביקורתי, מתוך הפרדיגמה האיכותנית. מטרתו של ניתוח השיח הביקורתי, המבוסס על משנתו של פוקו, הוא לחשוף את יחסי הכוח החברתיים, ואת האופן בו מובנות זהות, ידע וכוח דרך אופני חשיבה ודיבור, במיוחד בהקשר של גוף ומיניות. שכן, גוף ומיניות מהווים זירה עיקרית בה נוצרים ומשועתקים יחסי הכוח. הבחירה בראיונות קבוצתיים נעשתה בכדי לתת לצעירות במה ליצור שיח חברתי בנושאים מושתקים ולהתחקות אחר האופן בו מתהווים יחסי הכוח בשיח.
פתיחותה היחסית של הצעירה הדתית לחברה החילונית ממקמת אותה בצומת בו מצטלבים העולם החילוני המערבי והעולם הדתי. מפגש זה מעמת אותה עם שלושה שדות מרכזיים של שיחים חברתיים לגבי גוף ומיניות שעלו מתוך סקירת הספרות: שיחים חברתיים אודות גוף, שיחים חברתיים אודות מיניות ושיחים דתיים אודות גוף ומיניות.
מהספרות עלה כי כל אחד משלושת שדות השיח מורכב משלושה שיחים. בשדה השיח על גוף נמצאו שיח אידיאל היופי הנשי, שיח המניח כי על כל אישה לציית לנורמה מוכתבת של יופי אידיאלי; שיח הבריאות, שיח שמניח שעיסוק בבריאות הגוף, בעיקר שמירה על משקל תקין, הוא חלק מהמחויבות האישית של כל אדם לעצמו; שיח "אהבי את גופך", שיח שמתנגד לשנאת הגוף ושם את ערך הקבלה העצמית במרכז. בשדה השיח על מיניות נמצאו השיח השמרני, שיח שהנחות היסוד שלו הן שמיניות נשית נוצרת מתוך ועבור המיניות הגברית ולכן כפופה לה ונועדה לשרת אותה; השיח המתירני, שהנחות היסוד שלו הן שמיניות נשית מופגנת היא נחשקת, מעוררת קנאה ומקנה הון סימבולי; שיח המין החיובי, מניח שוויון בין המינים ומניח שזכותן של נשים על גופן. השיח זה מייצג מין כבחירה אקטיבית, לגיטימית ומהנה הן של גברים והן של נשים. בשדה השיח הדתי על גוף ומיניות נמצאו שיח שמרני-הלכתי, שמניח כי מין מותר רק במסגרת נישואים וכי יש להגביל ולשלוט בגוף ובמיניות בכפוף להלכה היהודית; שיח מין חיובי-הלכתי, שיח שמניח כי חיבור לגוף ומיניות הם חיוביים וחשוב לחתור אליהם במסגרת ההלכה; שיח מין חיובי- פרטי, שיח שמערער על הדּוֹגְמָה ההלכתית ומניח כי בכדי לממש את המיניות ניתן וכדאי לתת פרשנות עצמאית להלכות הקשורות במיניות.
תשעת שיחים אלו מתמיינים לשלושה אבי טיפוס של שיחים: שמרניים, ליברליים ומתנגדים. במסגרת אב הטיפוס של השיחים השמרניים מצויים שיח סטנדרט היופי, שיח מין שמרני ושיח שמרני- הלכתי. במסגרת אב הטיפוס של השיחים הליברליים מצויים שיח הבריאות, שיח מין מתירני ושיח מין חיובי- הלכתי. במסגרת אב הטיפוס של השיחים המתנגדים מצויים "אהבי את גופך", שיח מין חיובי ושיח מין חיובי- פרטי.
ממצאי המחקר דנים בכל אחד מאבי הטיפוס של השיח לאור הראיונות. נמצא כי אב טיפוס השיחים השמרניים, היה הדומיננטי ביותר ותפס את מירב המרחב השיחני בראיונות. הנחות היסוד שלו שהגוף הנשי צריך לעמוד בסטנדרט יופי מוסכם, שמיניות נשית מותרת רק בכפוף לתשוקה גברית ושההלכה היהודית היא הסמכות היחידה לגבי מיניות, מייצרות סביב הצעירות מערכת הטרוטופית סגורה, שמגבילה וממשטרת את גופן ומיניותן. כך שכל השיחים שמרכיבים את אב הטיפוס השמרני יוצרים מעגל אינסופי של שיחים הניזונים זה מזה, שמכולם עולה הדרישה להכפיף את הגוף והמיניות הנשית למערכת כללים הגמונית.
אב טיפוס השיחים הליברליים, שמעודד ביטוי עצמי ודאגה לגוף, נכח פחות בראיונות והנחות היסוד שלו מתמקדות בפרט, ברווחתו וחירותו. שלושת מודלי השיח של חירות שעלו מהשיחים הליברליים, "החירות מ", "החירות ל" ו"החירות על ידי", מעודדים למיקסום היכולות הגופניות, ולתחושת נינוחות והנאה מהגוף והמיניות. השיח של הצעירות במסגרת השיחים הליברליים ממוקד באנדבדואל ולא מתייחס לצווים חיצוניים.
אב טיפוס השיחים המתנגדים, מציע חלופה לשיחים השמרניים והליברליים. הנחות היסוד שלו הן ביקורתיות כלפי הנורמות החברתיות השמרניות והליברליות, התנגדות להשלכות של שיחים אלה ורצון בשיח חליפי המאפשר סוכנות למול ההגמוניה. הביקורת על הנורמות והשיח האלטרנטיבי שבא בעקבות הביקורת, הם מורכבים לביטוי ולא מובנים מאליהם עבור הצעירות ועל כן אב טיפוס זה הנו חמקמק ומועט.
בין השיחים מתנהלים מאבקים ויחסי כוחות שבאים לידי ביטוי במגוון דרכים. ראשית, מבחינה כמותית. באופן ברור הנחות היסוד של השיחים השמרניים, היו הנפוצות ביותר בראיונות, דבר שמדגים את כוחו ו"טבעיותו" של השיח השמרני ההגמוני. ביטוי נוסף ליחסי הכוח בין השיחים הוא שתכופות בסמוך למופע של שיח אחד, מופיעה תגובת נגד של שיח אחר, כגון שיח מתנגד שמגיח בעקבות שיח שמרני, או להפך. הכוח שמופעל על ידי השיחים, מתפרץ לעיתים לא רק כתגובה לשיחים קיימים, אלא גם כפעולת מנע להיווצרות שיחים חדשים. בנוסף, יחסי הכוח בין השיחים באים לידי ביטוי גם בינם לבין עצמם, כגון שיחים שונים שמצויים תחת השיחים השמרניים מביאים לסתירה פנימית בשיח וכתוצאה מכך לסתירה בדרישות.
ריבוי השיחים והסתירות בינהם דורשים מהשיחים תנועה וגמישות, שמאפשרת גמישות גם עבור הצעירות. הן יכולות להשתמש בשיחים זה כנגד זה, או זה כתמיכה זה בזה, כעין מערכת של איזונים ובלמים שמאפשרת להן להתמקם בשיח באופנים משתנים ועל ידי כך למצב את עצמן כסובייקט בשיח. אין בכך בכדי להגיד שתמיד יש לצעירות סוכנות מלאה, שכן חריגה מהשיח ההגמוני עדיין עלולה לגבות מחיר קשה. על כן, החשיפה למגוון רחב של שיחים והנזילות של השיחים, מאפשרת בחירה, סוכנות והגדלה של מרחבי פעולה מחשבתיים ופרקטיים, אך לעיתים גם מגבילה וממשטרת יותר.
לאור כל זאת, תרומתו של מחקר זה היא באפשרות לראות צעירות דתיות בגיל הבגרות המוקדמת לא כאובייקטים סבילים בתוך מערכות שיח דורסניות, אלא כסוכנות אקטיביות שמכוננות את עולמן באופן תמידי, על ידי כך לבחון מחדש את יחסי הכוחות החברתיים מתוך שימת לב לפוטנציאל הניעות בתוך השיח.

 

לקריאת המחקר