יחד עם זאת בעת מצוקה, יכולת החשיבה מצטמצמת והמצוקה עולה, הנקודות הבאות במסמך נועדו לפקוח את עינינו ולשים לב למשתנים שיכולים להשפיע, להקל או לסבך את החזרה לחיים משותפים עם בן הזוג לאחר חודשי היעדרות וחוסר עקביות ארוכים.

1. ציפייה מהחזרה:

רובנו המוחלט מבקשות בחזרה את חיינו הקודמים, את בן הזוג השותף, את חיי השגרה והחלוקה בנטל ובשמחות של החיים.

זאת ציפייה נכונה והתקווה לכך שהשגרה תחזור, מפתחת בנו חוסן ויכולת התמודדות אבל חזרה לשגרה לוקחת זמן.

בני הזוג ששבים מהמילואים, מלאי הערכה על הבית שבנות הזוג החזיקו תחת מצבי קצה של מלחמה, אזעקות או אפילו מגורים זמניים בשל פינוי מהבית, אולי היו רוצים לשוב לתפקוד של 100% באופן מיידי, אבל זאת לא ציפיה ריאלית.

מרבית הנשים הורידו מעצמן משימות בזמן המילואים, לרוב מה שהכרחי ובעל חשיבות מכרעת עבורן כדי להיות מסוגלות לתפקד במקום שני אנשים.

גם בני הזוג שחוזרים עייפים ולעיתים פגועים פיזית וחלקם גם מנטלית, זקוקים לחזור לאט לאט לתפקוד מלא.

לא סביר שזה יקרה באופן מיידי.

 מה לעשות: א. להחזיק את התקווה והידיעה שהשגרה תשוב בעתיד.

ב. לחשוב, לסמן ולדבר עם בן הזוג על מה שהכי קריטי לך שיחזור לתפקוד.

2. התמודדות עם אי הידיעה:

מרביתם של חיילי המילואים שחוזרים הביתה, חוזרים עם צו מילואים לתקופה נוספת, ומי שאין לו עדיין צו, סביר להניח שיקרא מחדש במהלך השנה הקרובה.

מציאות של היעדרות ממושכת וחוסר שליטה בה מגבירים את המצוקה.

במובן הזה, אפשר להעיף מבט אחורה ולהיזכר בתקופת הקורונה שבה כל תוכנית היתה בסיס לשינויים.

מי שנצמדת להבטחת החזרה הביתה ולא מודעת לאפשרות שבן הזוג יחזור שוב למילואים, תתקשה להכיל את האכזבה והכאב שכרוך בחזרה למילואים.

יחד עם זאת, חשוב להדגיש את הדפוס של חיילי המילואים, שבו כאשר הם נמצאים במשימת המילואים הם מסורים לה ורואים מימד אחד של החיים: המשימה הצבאית הנוכחית שקשורה גם בערבות ההדדית והמחוייבות לחבריהם לנשק.

התכונה הזאת מאפשרת להם להיות מרוכזים בקרב ולנצח בו.

מרבית הנשים לעומת זאת מחזיקות בו זמנית נתונים רבים על המצב האישי של כל אחד מהילדים, המשפחה המורחבת, משימות בעבודה ובמקרה הטוב גם מצבה הנפשי.

חשוב להיות ערות לצרכים המשפחתיים ובמקרים חשובים במיוחד להנכיח את הצורך המשפחתי ולבקש מבן הזוג לעשות מאמץ להשתחרר ולהגיע.

לדוגמה- נוכחות של האב בהליך רפואי מורכב. אם בת הזוג לא תאמר באופן מפורש, בן הזוג לא יוכל לרוב להיות ער לצרכים הללו שדורשים ולרוב (מלבד הנלחמים בתוך עזה) מאפשרים יציאה הביתה.

מה לעשות: א. להכיר במציאות המשתנה ובלתי ניתנת לחיזוי.

ב. להנכיח את הצרכים האישיים והמשפחתיים.

3. מגע ומיניות:

חלק מהותי כל כך מהקשר נגדע ונעלם לתקופות ארוכות.

אין כאן הנחיות שונות מהקשר הזוגי בימי שגרה רק בקשה לשים לב למשתנים כמו חשיפה לתכנים מיניים פוגעניים שנעשו בזמן המלחמה ומשפיעים על הנפש, דפוסי חשיבה של בנות הזוג  – על מה הגבר זקוק עכשיו אחרי זמן רב כל כך בסביבה גברית ותפיסה מוטעית שהקשר והמגע צריכים להתבסס על הצורך שלו ולא על מה נכון ומתאים לשניכם עכשיו.

מה לעשות: הקשבה פנימית מה מתאים לך עכשיו ושיתוף של בן הזוג.

4. שימור ויצירת מעגלי תמיכה:

בפרוץ המלחמה ובחודשים שאחריה, קמו יוזמות התנדבותיות וממוסדות רבות שנועדו לתת תמיכה לבנות הזוג שנשארו בבית. הצורך בתמיכה נשמר גם בימים של חזרת בן הזוג בשני ממדים, הראשון והמובן מאליו הוא במקרה של חזרת בן הזוג לשירות מילואים נוסף. השני והלא פחות חשוב, הוא הצורך בשיתוף, תחושת הבנה והכלה של הקשיים המתלווים לחזרת בן הזוג הביתה.

אפשר להיעזר בקבוצת הווטסאפ הקהילתיות של נשות המילואים אם במקום המגורים שלך ואם בקבוצות של נשות המילואים ביחידה שנפתחו בתחילת המלחמה, אפשר להיעזר בחברות טובות, קרובי משפחה או מרכזי חוסן ותמיכה של הרשות המקומית.

מי שקוראת את השורות האחרונות וליבה נחמץ כי היא מרגישה שגם בזמן המלחמה לא זכתה למעגלי תמיכה, חשוב להיות אקטיבית במציאת מעגל כזה, למשל דרך פניה למוקד של העיריה או המועצה.

מה לעשות: להמשיך ולשמור על קשר עם מעגלי תמיכה ולהיות אקטיבית בבקשה לעזרה.

5. אשליית ההיררכיה:

לכולנו ברור שמי שנלחם בעזה, הוא לא כמו מי שמשרת כרגע בצפון או כמו מי שמשרת בכיתת הכוננות הישובית.

מאידך, לילות ללא בן זוג בבית, ילדים חולים, דרישות מהעבודה, דאגה קיומית היא מנת חלקן של כל נשות המילואים.

גם חייל בכיתת כוננות יכול להתמודד לפתע עם זכרונות עבר מהלחימה בלבנון השניה.

נשים רבות איבדו את בני זוגן, דבר שיוצר תחושה שאסור לי להתלונן כי בן הזוג שלי חזר הביתה, אך אין קושי בעולם שאין לו מקום ולגיטימציה.

היכולת לזהות את הקושי, הוא השלב הראשון בלהבין מה מפריע ולא פועל טוב, לפני שעוברים לשלב מציאת הפתרון.

מה לעשות: לא לבטל את הצרכים שלך או של בני משפחתך מתוך מחשבה שיש מישהו אחר שקשה לו יותר.

    6. קחי לך:

עכשיו כשהוא חזר – קחי זמן לעצמך עם עצמך או עם חברה טובה. אתם יודעים מה אפשרי ונכון לכם במסגרת הזמן והאפשרויות הכלכליות. יציאה לטבע קרוב או רחוק, מסעדה טובה, קניות בשקט בלי אף אחד סביבך, ספר ומשהו מפנק לשתות ושעתיים בבית קפה.

עופי על עצמך וסעי ללילה אם את יכולה. ואם צריך- תביאי חופשת מחלה לעבודה.

אני לא מכירה רופאת משפחה שלא תאשר לך שזה צורך לבריאות שלך.

זה רק יעשה טוב לכולם.

7. פנייה לעזרה:

בספרות הפסיכולוגית המקצועית יש פרק זמן טבעי הדרוש לנפש כד להתאושש לאחר התמודדות עם אירוע טראומתי.

התגובות הקשות בדרך כלל נרגעות לאחר כ24-48 שעות, המחשבות, הזכרונות, קשיי השינה וכו' מלווים את האדם לאורך כחודש והציפייה לאחר מכן היא חזרה לתפקוד כשההתמודדות עם הטראומה הופכת לחלק ממנגנוני החוסן והיכולת של האדם.

בזמן מלחמה, קשה מאוד להתייחס לפרקי זמן מוגדרים או לענות על השאלה ממתי סופרים את סיום הטראומה.

אבל את עקרון ההדרגתיות ניתן להעתיק גם לחזרה הביתה.

סביר להניח שהימים הראשונים יהיו מורכבים יותר, העייפות והמשא הנפשי של שני בני הזוג נותנים את אותותיהם לצד ציפיה ורצון טבעי שעכשיו אפשר יהיה סוף סוף לנוח.

ככל שיחלפו הימים מאז חזרת בן הזוג, נצפה לראות חזרה ליציבות ולקשר בריא.

מה לעשות: במידה ואת מזהה קושי שלך או של בן הזוג לחזור ולתפקד במשימות היום יומיות, כדאי לפנות לעזרה מקצועית, דרך מרכזי החוסן האזוריים עבורך או דרך הקב"ן במילואים עבורו.

המשימה המרכזית בכל אחד מהסעיפים הקודמים היתה לזהות ולשוחח על הצרכים האישיים והמשפחתיים.

לפעמים מספיק מעט פגישות עם איש מקצוע כדי לחזור ולהתחבר לצרכים האישיים.

בתפילה לימים טובים מאלה ולחזרתם בשלום של כל החטופים, השוביים והלוחמים.

כל האמור לעיל נכתב עבור נשים שבני זוגן חוזרים משירות מילואים אך פונים כמובן לשני המינים בהתאמה, כמו גם לנשות חיילי קבע.

הפוסט קווים מנחים לנשים לקראת חזרת בני זוגן מהמילואים הביתה הופיע ראשון במרכז יהל

זהו הפרק האחרון בפודקאסט ואנחנו מבקשות להודות לכל מי שהלך והלכה איתנו בדרך הזו.
צופיה ומיכל

הפקה והגשה: ד"ר מיכל פרינס
סאונד ועריכה: צופיה וינדיש

לרכישת ספרה של ד"ר מיכל פרינס 'פשוט לרצות': כאן
לאתר הבית של עינת לב: כאן

הפוסט פרק 54 – בין פנים לחוץ הופיע ראשון במרכז יהל

הפקה והגשה: ד"ר מיכל פרינס
סאונד ועריכה: צופיה וינדיש

לצפייה בסרטונים של הרבנית פשמינה ביוטיוב אפשר ללחוץ כאן
לרכישת ספרה של ד"ר מיכל פרינס 'פשוט לרצות': כאן

הפוסט פרק 53 – בין מציאות לבדיה הופיע ראשון במרכז יהל

לא פשוט, ובכל זאת.

זנות בחברה הדתית – התרגלנו לחשוב שאין דבר כזה.
בפרק זה נשאל האם זה נכון, למה קשה לנו המחשבה על זנות בחברה הדתית
ומה, דווקא בחברה הדתית, מאפשר לתופעה להתקיים.

בפרק נעסוק בשני הצדדים של תופעת הזנות בחברה הדתית.
מצד אחד בשורדות הזנות ובמאפיינים של נשים מהמגזר הדתי והחרדי שנמצאות במעגל הזנות.
מצד שני בזנאים; במאפיינים של גברים דתיים שצורכים זנות.

מעל הכל נשאל מהם התנאים הסוציולוגיים והאמוניים
בחברה הדתית המאפשרים לזנות להתקיים אצלנו בחצר האחורית.

סאונד והפקה: צופיה וינדיש
עריכה והגשה: ד"ר מיכל פרינס

לתמיכה בעמותת 'לא עומדות מנגד' יש ללחוץ כאן
להצטרפות לקבוצת הוואטסאפ השקטה: יש ללחוץ: כאן
לרכישת ספרה החדש של ד"ר מיכל פרינס 'פשוט לרצות': כאן

הפוסט פרק 52 – זנות בחברה הדתית הופיע ראשון במרכז יהל

בפרק זה נבקש לבחון את היחס של ההלכה לאישה ולאוטונומיה שלה על הגוף דרך סוגיית הפסקת ההריון.
נשאל על המבט היהודי בסוגיה זו בהשוואה לפסיקת בית המשפט העליון בארה"ב.
נבחן את השתלשלות ההלכתית ועל השינויים שקרו במאה השנים האחרונות בפסיקה,
ונבין יחד את המשמעויות של השינויים על המדיניות של מדינת ישראל כיום.

סאונד והפקה: צופיה וינדיש
עריכה והגשה: ד"ר מיכל פרינס

לרכישת ספרה של ד"ר רונית עיר שי: אישה או חווה
להצטרפות לקבוצת הוואטסאפ השקטה: יש ללחוץ: כאן
לרכישת ספרה החדש של ד"ר מיכל פרינס 'פשוט לרצות': כאן

הפוסט פרק 51 – הפסקת הריון בהלכה הופיע ראשון במרכז יהל

"ולא קלטתי
שאני פשוט לא שלך.
שאתה חי חיים מקבילים, ששם יש רק גברים,
שכשאתה איתי, אתה רואה דברים אחרים.
שלהיות איתי זה משהו שצריך לסמן עליו וי ושלא משנה כמה עולמות אני אהפוך,
זה לא תלוי בי."
(טקסט אנונימי, מתוך הפרק)

סאונד והפקה: צופיה וינדיש
עריכה והגשה: ד"ר מיכל פרינס

לסרטו של הרב חיים ורדי: חתונה הפוכה
להצטרפות לקבוצת הוואטסאפ השקטה: יש ללחוץ: כאן
לרכישת ספרה החדש של ד"ר מיכל פרינס 'פשוט לרצות': כאן

הפוסט פרק 50 -מרחק נגיעה- על נשים שנשואות לגברים הומוסקסואלים. הופיע ראשון במרכז יהל

נכון, זו לא טעות. החלפנו מקומות באולפן כדי לנסות לברר שאלות שעלו בפרק הקודם על שז"ל בזוגיות.

בשיחה צופיה ומיכל מבקשות להתמקד באפשרויות שעומדות בפני בני הזוג בתוך חדר המיטות לאור סוגיית השז"ל.
נשאל אלו מצוקות עולות אצל בני זוג בתוך המרחב המיני ואלו הצעות פרקטיות ניתן להציע במרחב שנראה לעיתים כנטול בחירה.

הפקה ותוכן: ד"ר מיכל פרינס
הגשה ועריכה: צופיה וינדיש

מאמרו של הרב חננאל רוס: 'ביאה דרך איברים': ניתן ללחוץ כאן
להצטרפות לקבוצת הוואטסאפ השקטה: יש ללחוץ: כאן
לרכישת ספרה החדש של ד"ר מיכל פרינס 'פשוט לרצות': כאן

הפוסט פרק 49 – שז"ל בזוגיות – חלק ב' הופיע ראשון במרכז יהל

במאמר נוסף שהתפרסם באתר של מרכז עדן, שיתפה נדין בראונר (Brauner) בקושי הפיסיולוגי והרגשי שלה בשימוש באמצעי מניעה הורמונליים או בהתקן תוך רחמי לא הורמונלי, עד שגילתה את אמצעי המניעה החוצץ מסוג דיאפרגמה.

ברצוני להביא לידיעת הזוגות, שבעצם כל אמצעי מניעה, בין אמצעי הורמונלי ובין אמצעי חוצץ, כדיאפרגמה או קונדום, או אמצעי כמו ביאה דרך האיברים, למי שמכירה את זמן הביוץ שלה לפי שיטת המודעות לפוריות, מותרים כל עוד מתקיים התנאי הבסיסי והפשוט שזה מה ששני בני הזוג רוצים לעשות.

אינני מתייחס ליעילות של כל סוג, שאין זה מעניינו של מאמר זה. ברגע שבני הזוג החליטו על אמצעי מסוים שיועיל להם לדחות הריון, או במצב של קושי ביחסי אישות נרתיקיים, כדי להימנע מכניסה לנרתיק, האמצעי הזה טוב וכשר מעל לכל ספק. חשוב להבין שביחסי אישות טובים בין בני הזוג, אין הגבלה על מה שעושים.

מה שעומד פה על הפרק הוא איסור הוצאת זרע לבטלה. המקור לאיסור הוצאת זרע לבטלה הוא ממעשה ער ואונן.  ער ואונן רצו למנוע מתמר את היכולת להיכנס להריון ובכך ציערו אותה מאוד ודבר זה מאוד לא מצא חן בעיני ה', אשר המיתם על כך.

הרב בוצ'קו בתשובה שלו על אמצעי מניעה בהלכה, ועל ההיתר להשתמש בקונדום, כותב: "וכי יעלה על הדעת כי אילו ער ואונן היו משתמשים בגלולות לא היו נענשים? דומה כי מדיון במהות, הפך הדיון לפלפול טכני".

קיום יחסי אישות הינה מצווה שאמורה להביא לקירוב בין בני הזוג, וגם מתוך אותו קירוב והנאה להביא ילדים לעולם מתוך שמחה ורצון משותף של שני בני הזוג. יחסי אישות בין בני זוג אוהבים אינה הנאה פיסית על בסיס פיזיולוגי טהור. אצל בני אדם ישנם גם מרכיבים פסיכולוגיים ונפשיים ורגשיים ביצירת קשר אינטימי ועמוק בין בני הזוג. כשזוג מקיים יחסי אישות והעננה של הריון לא רצוי "יושבת" עליהם אני אומר באופן חד משמעי, לא רק שאין כאן הנאה, אלא יש כאן כאב, צער, חשש וחרדה ואין בין זה לבין מצוות עונה כקליפת השום.

הקב"ה בתורתו ובעקבות זה גם חכמי התורה רצו למנוע מהאיש לצער את האישה בכך שמונעים ממנה פרי בטן או הנאה ממצוות עונה. כשהקשר הנפשי והפיסי בין בני הזוג טוב ותקין ויש ביניהם תמימות דעים ביחס לדחיית הריון ראשון או אחר, בכל שלב של חייהם, עניין זה עובר למערכת יחסים של שניהם לבין הקב"ה. איננו בני האדם חוקרי לב. אם בני הזוג טוב להם למנוע הריון בשלב זה של חייהם, אין ספק שזה מוצא חן בעיני אלוקים. שהרי הזוג רוצה ילדים רק לא כעת. אם כן מעשיהם רחוקים מזרח ממערב ממעשה ער ואונן.

הרב משה פיינשטיין באבן העזר חלק א' סימן ס"ג דן בין היתר בעניין ביאה דרך האיברים שהזרע אינו נכנס לנרתיק. ביחס לשיטת ר"י בתוספות שמותר לעשות זאת באקראי, שואל הרב פיינשטיין, למה רק באקראי? אם זה משהו שמותר כי בצורה זאת נהנים בני הזוג, למה באקראי? הוא מסביר שבעצם אין הנאה ממשית בצורה זו של יחסי אישות ומי שעושה כך תמיד, כנראה כוונתו למנוע הריון כמו ער ואונן.

אם כך יוצא בבירור שאחר כוונת בני הזוג אנו הולכים. ואם בני הזוג כוונתם טהורה, לא כער ואונן שרצו למנוע הריון תמיד, אלא בשלב מסויים בחיים, גם ביאה דרך האיברים יכולה להיות אמצעי מניעה בתוך מכלול האפשרויות שעומדות בפני בני הזוג.

מערכת היחסים האינטימית של בני הזוג כשהיא נעשית מתוך מערכת זוגית של ברית ונישואין, והם במצב של טהרה, הם נהנים יחד בצניעות בדרך שטובה לשניהם, אין בה הגבלה במה שמותר להם לעשות ויש לקב"ה נחת רוח מהם. לא לחינם העונש על יחסי אישות במצב של נידה הוא כרת, שהרי דבר זה ידוע רק לבני הזוג ולקב"ה. לכן גם העונש על עינוי של אחד מבני הזוג הוא בידי הקב"ה כפי שראינו אצל ער ואונן.

חשוב מאוד שכל קשת האפשרויות למניעת הריון יהיו פתוחות בפני בני הזוג. הם ורק הם זכאים להחליט מה טוב ונכון עבורם. ביחסי אישות טובים, הוצאת זרע שלא בנרתיק איננה אף פעם לבטלה, היא תמיד קשורה למצוות חיזוק הקשר בין האיש והאישה שאם זכו, שכינה ביניהם.

הפוסט כל אמצעי המניעה מותרים הופיע ראשון במרכז יהל

אחד הנושאים הרגישים ביותר במרחב המיני הדתי הוא שאלת השז"ל – שפיכת זרע לבטלה בקיום יחסי מין של בני זוג.
בשני פרקים נצלול בעדינות לעומק הסוגיה ונשאל – איך האיסור של שז"ל משפיע על המיניות הזוגית, מהו האיסור ההלכתי על שז"ל ואיך אנחנו יכולים להסתכל על הדברים קצת אחרת.

סאונד והפקה: צופיה וינדיש
עריכה והגשה: ד"ר מיכל פרינס

מאמרו של הרב חננאל רוס: 'ביאה דרך איברים': ניתן ללחוץ כאן
להצטרפות לקבוצת הוואטסאפ השקטה: יש ללחוץ: כאן
לרכישת ספרה החדש של ד"ר מיכל פרינס 'פשוט לרצות': כאן

הפוסט פרק 48 – שז"ל בזוגיות – חלק א' הופיע ראשון במרכז יהל

בשנים האחרונות ישנה עליה דרמטית בבחירה בשימור פוריות על ידי נשים רווקות בחברה הדתית.
בפרק זה נשמע על הפרוצדורה, המניעים, ההבטחות, האלטרנטיבות והדילמות
של נשים שמתלבטות כיצד, איך ומתי לשמר את פוטנציאל הפוריות שלהן.

סאונד והפקה: צופיה וינדיש
עריכה והגשה: ד"ר מיכל פרינס

לאתר של הדסה הר הצופים: ניתן ללחוץ כאן
להצטרפות לקבוצת הוואטסאפ השקטה: יש ללחוץ: כאן
לרכישת ספרה החדש של ד"ר מיכל פרינס 'פשוט לרצות': כאן

הפוסט פרק 47 – שימור פוריות הופיע ראשון במרכז יהל