אני התחתנתי עם בחור ישיבה. בתמונות מהחתונה רואים אותנו: יפים, צעירים וצדיקים, מתרגשים. שמרנו נגיעה והיינו שלמים עם זה. אהבתי אותו מאד, והוא אהב אותי. היינו החברים הכי טובים בעולם. ידעתי שזכיתי באיש טוב וחכם. הקשר בינינו היה ארוך עד שהחלטנו, כי לא רצינו להיות כמו כולם – שתי פגישות והחלטה. היה לנו ברור שזה זה ולקחנו את הזמן. היה לנו טוב.
הוא אמר לי לפני החתונה שיש לו בעיות בשמירת הברית. ידעתי בגדול מה זה, כי המורה באולפנה הסבירה שזה מה שקורה לגברים כשנשים מסתובבות לידן בחוסר צניעות. זה נראה לי הגיוני. שאלתי את אמא שלי, אישה חכמה, מה זה אומר. היא אמרה לי שזה קורה להרבה גברים ועובר אחרי החתונה.
בלילה של החתונה הוא לא העז לגעת בי. הרגשתי שאני במקום אחר, בשל יותר, ויכולתי לקבל את זה. באתי מעולם קצת יותר פתוח וידעתי שאני יותר בטוחה בעצמי ובנשיות שלי מאשר הוא בגבריות שלו. אחרי כמה לילות כבר הגענו למגע מיני ממש. כאן משהו כבר היה לי מוזר. היינו שנינו ערומים בפעם הראשונה ולא היתה לו זיקפה. הוא היה צריך לאונן כדי להגיע לעוררות. זה היה לי משונה, אבל חשבתי שזה קורה כי הוא מתרגש ונבוך מהמעמד. הרגשתי שהכל עניין של קבלה – אני אקבל ואוהב אותו והכל יסתדר.
ועבר חודש, ועוד חודש, והרגשתי שלמרות האהבה שלי דברים לא מסתדרים. הוא לא תיפקד מינית. לא הצליח להגיע לעוררות מינית גם כשנגענו, והמגע המיני בינינו היה חלש ובלתי מספק. לא הבנתי – אולי משהו אצלי לא בסדר? משהו אצלו? גרנו אז בקהילה דתית בישוב מרוחק בצפון וידעתי שאני לא יכולה לספר להורים. שאלתי בעדינות חברה על זה והיא אמרה לי שבעלה אמר שאסור לדבר על הדברים האלה. זה היה העולם שלפני חמש עשרה שנה ואף אחד לא דיבר. שתקתי.
הלילות היו קשים. נמשכתי אליו מאד והרגשתי שהוא לא שם. ידעתי שהוא אוהב אותי ונעים לו לגעת בי, אבל הדברים לא היו נפגשים כשהגענו לאינטימיות. הוא היה מתחמק או היה בינינו מגע מיני מסויים, שהיה נגמר או מתחיל באותו הרגע. היתה חדירה אבל הוא לא היה גומר אף פעם, ולא היתה לי שום תחושה של סיפוק, ואני לא מדברת על הסיפוק הפיזי אלא על התסכול הנפשי שלי. יש דרכים לענג אישה גם ללא חדירה והוא לה היה מוכן בכלל לנסות. סבלתי מאד – לא היה לי עם מי לדבר והגוף שלי פשוט צעק את הצורך לחום, למגע, לאינטימיות. גם היום, כמעט חמש עשרה שנה אחרי, אני עדיין מרגישה את הבור הזה בגוף.
אני זוכרת שליל שבת אחד, אחרי ששוב היה בינינו מגע שנגמר כמו שנגמר, הוא אמר לי שהוא אבוד. שהוא תקוע בחושך ולעולם לא יצא. לא הצלחתי להבין מה הוא אומר: הרי הוא בחור מבריק, יפה תואר, כל החיים לפניו. מה הבעיה שלו?
זה לקח זמן, אבל בסוף הפרטים הצליחו להתחבר. ההודעות המוזרות בטלפון שלו, הלילות שהוא מגיע לישון מאד מאוחר ואני מרגישה שזה לא בגלל העבודה שהוא צריך להגיש מחר, חוסר התפקוד המיני. לא ידעתי בדיוק מה זה אבל הבנתי. בשלב הזה כבר הבנתי מספיק בשביל לדעת שהוא רואה פורנו. אני מעולם לא נחשפתי או ראיתי דברים כאלה: זה לא משך אותי ואפילו הגעיל אותי. אחרי כמה חודשים, ואחרי הודעה מוזרה בטלפון שלו, הבנתי שהוא צורך פורנו. זה היה עולם של טלפונים אחרים משיש לנו היום, וכדי להגיע לפורנו היה צריך להתאמץ. שאלתי אותו והוא הודה. הרגשתי הקלה בכך שהצלחתי לחבר את הנקודות, חשבתי שעכשיו אחרי שהנושא מדובר בינינו זה ישתנה. הוא יטפל, כי בכיתי ואמרתי לו כמה זה רע לי. טעיתי.
בתוך כל גבר שרואה פורנו יש גבר שצופה וגבר שמסתיר. בעלי היה מכור לפורנו, מכור קשה. יש הרבה סוגים של פורנו, והוא צפה בפורנו שמתעלל בנשים. כל פורנו מתעלל בנשים מעצם הגדרתו – מי היתה רוצה להצטלם כשמישהו חובט באבריה במשהו שמנסה לדמות מגע מיני? אבל האלימות שבעלי צפה בה היתה קשה יותר: התעללות וביזוי נשים שנחשבת לקיצונית גם במונחי הפורנוגרפיה. הוא הסתיר את זה, טען שהוא עושה עבודה עם עצמו, שכולם רואים, שככה זה. שאני לוחצת עליו יותר מדי ולכן הוא צופה. הוא היה עסוק בלהסתיר: טען שאנחנו לא שוכבים כי היצר המיני שלי גדול מדי וזה מגעיל אותו, שהוא לא מצליח בלימודים כי הם קשים מדי ויש עליו עומס גדול מדי. בפועל הוא התחיל לעבוד פחות ופחות. פיטרו אותו מהעבודה כי תפסו אותו צופה בפורנו מהמחשב. הוא היה מגיע מאוחר בלילה, ופעם כשלקחתי את הטלפון שלו כדי לשלוח לי תמונה משותפת ראיתי שהוא מצלם נשים במצבים חשופים ברחוב ובאוטובוס.
בשלב הזה כבר היה לנו תינוק. מפעם אחת שהוא תפקד מינית נכנסתי להריון, כמה שנים אחרי החתונה. היו שנים ארוכות שלא היה בינינו שום מגע. הייתי חוזרת מהמקווה ובוכה והוא בכלל לא היה מתקרב אלי. לא הבנתי, אפילו אם הוא רואה פורנו הוא לא נמשך אלי? הוא לא אוהב אותי? גם כשניסיתי הוא לא הגיב אלי. הפורנו אכל כל חלקה טובה שהיתה בו.
לתסכול שלי בכלל לא היה מקום.
חשבתי שהאבהות תשנה אותו, אבל בפועל המצב רק הלך והחמיר. אני זוכרת שקמתי לילה אחד וראיתי אותו צופה בפורנו. הוא אונן, ועל החולצה שלו היה כתם של זרע. לא האמנתי למה שהוא רואה – התמונה על המסך היתה פשוט נוראית. כך היה גם יום אחד כשחזרתי מוקדם מהעבודה וחלמתי בשמחה על מנוחת צהריים. מסתבר שהוא לא הלך לעבודה כדי לצפות ולאונן. הוא היה בסשנים ארוכים של אוננות שלקחו את כל הזמן שלו, ביום ובלילה. האוויר בבית היה דחוס מבושה, מאשמה, מהרעל שבפורנו, ואני הייתי מותשת מההסתרה. הוא הסכים ללכת לטיפול ועזב אחרי כמה פגישות. אמר ששכח להגיע, שאין לו זמן. שאני לוחצת עליו יותר מדי. המשכתי ללכת לטיפול לבד. בחוץ עבדתי והצלחתי, נראיתי טוב. בתוך הבית היה גיהנום. הכל היה רקוב.
בשלב הזה כבר ידעתי שזה בלתי אפשרי. ההתמכרות שלו הלכה והחמירה והוא נעשה אלים נפשית כלפי, ולפעמים גם פיזית. הוא היה מתוסכל מהכשלונות שלו בעבודה ובלימודים, טען שזו אשמתי ולא היה מוכן להודות שהוא מכור. הלכנו לטיפול אחר והוא טען שהוא בסדר. שכל הגברים צופים. שאני מגזימה. היה לילה בו שמעתי אותו צופה בפורנו ומאונן כשהתינוק לידו. כשהתינוק התעורר ובכה הוא כעס עליו. הוא הניח אותו בחזקה במיטה ושמעתי את הראש שלו נחבט, ואת הבכי הנעלב שלו. הרגשתי כל כך חסרת אונים: הוא כועס על התינוק כי הוא מפריע לו לצפות בפורנו. אני מתביישת לומר שלא ניגשתי לתינוק שלי אלא שכבתי במיטה ורציתי למות. עד כדי כך הייתי חלשה.
הרבה נשים מתמודדות עם בעיות בנישואין ואני מאמינה שאין גבול למה שאפשר לעשות בעבודה זוגית משותפת. אהבתי את בעלי אבל חוסר המוכנות המתמשך שלו לטפל היה חמור מהבעיה עצמה. זו הנקודה בה הבנתי שאין סיכוי ואחרי כמה חודשים עזבתי אותו. לקחתי את התינוק והלכתי. אמרתי לו שאם הוא לא יטפל אני עוזבת. הוא אמר שהוא אוהב אותי, אבל זה כבר לא היה לי משנה. ידעתי שאת הפורנו הוא אוהב יותר. התגרשנו. עשר שנים אחרי הגירושין, הוא עדיין מכור. הכשרון עדייו נמצא בתוכו אבל שום דבר לא בא לידי ביטוי. הוא נמצא בדיוק באותה נקודה בה היינו ביום שעזבתי אותו.
.
עשר שנים אחרי הגירושין אני עדיין מחלימה. את הבור שהיה לי בגוף שרעב לאינטימיות אי אפשר למלא, ואת האמון שלי אני משקמת אט אט. הבן שלי נחשף לפורנו דרך אבא שלו לפני כמה שנים, מה שגרם לי לעמוד על הרגליים האחוריות ולפנות לעזרה מקצועית. גם אחרי שהתעמתתי איתו ואמרתי לו שזה פוגע לא רק בו אלא בילד שלנו בעלי לשעבר עדיין מסרב לטיפול. טוען שהכל בסדר. עם הבן שלנו שנמצא בגיל ההתבגרות יש לי שיח נפלא ופתוח על מיניות, גוף ואהבה. הוא ילד מדהים. אני יודעת שהוא יהיה בסדר.
אחרי תקופה ממושכת של החלמה והתאוששות עבורי ועבור הבן שלי, היום אני נשואה באושר, לגבר שאוהב אותי. השבוע הוא נשאר לעבוד עד מאוחר ואני התעוררתי – עלה בי גל של חרדה. כל הגוף שלי כאב מעלבון. נשמתי עמוק. הוא לא אותו אדם. אני סומכת עליו. הוא לא רואה פורנו. קמתי וראיתי אותו עובד, לא מסתיר שום דבר. מסיים פרויקט גדול לעבודה. הוא ראה אותי והבין ומיד וחיבק אותי. ״אני מסיים עם זה ובא לישון״, הוא אמר. אחרי כמה דקות הוא הגיע וחיבק אותי, ואני בכיתי. בכיתי את הכאב ההוא, את הבדידות, את הגוף שלא נגעו בו, העלבון. בכיתי את שברון הלב וחוסר האמון. בכיתי על הכתף של האיש שלי שאוהב אותי ודואג לי. ועדיין, יש בתוכי בור שלעולם לא ימלא.