פורסם במגזין 'נשים' בא' סיוון, 26.5.2017
היא הגיעה אלי שקטה וביישנית. ביקשה לדבר על משהו שמפריע לה. בחורה בת 20 וקצת, רווקה. התיישבה על קצה הכיסא ואחרי הכרות ראשונית וקצת הפשרה אמרה לי שקשה לה המחשבה על יחסי מין. האפשרות לקיים יחסי אישות מגעילה אותה. שהיא לא יוצאת לדייטים בגלל זה.
ישבנו ושוחחנו, היא סיפרה שיצאה בעבר עם בחורים, אפילו הרגישה משיכה מינית. יודעת לזהות את המשיכה בגוף. אבל רגע לפני שהעניינים מתחממים היא חותכת. לא יודעת איך להמשיך כשברקע מהדהדת האפשרות שהקשר יתקדם והיא תהיה חייבת להתחייב – רגשית אבל בעיקר גופנית.
היא לא דיברה על זה עם אף אחד. פשוט הפסיקה להיענות להצעות לשידוכים. החליטה לפנות כי אי אפשר ככה והיא רוצה להבין אם יש משהו לעשות בנידון. זו לא הייתה שיחה טיפולית שניסתה לרדת לשורשי הקושי כמו שזו הייתה שיחה על אוטונומיה. האישה הצעירה הזו מרגישה שמרגע שהיא מתקרבת למערכת הנישואין הבחירה נלקחת ממנה.
נשים רגע בצד את הסיבות שהביאו אותה לרתיעה ממגע מיני (נחזור לזה בהמשך) ונבין שהיא מסתובבת בעולם בתחושה שמישהו יכריח אותה לעשות משהו שהיא לא רוצה בו. שמרגע שהיא מחויבת לנישואין אין מקום לתחושות השליליות שלה כלפי היחסי המין. לכן היא נמנעת. עושה צעד קדימה ומיד שניים אחורה.
בתפיסת העולם שלי, כך הסברתי לה, אין דבר כזה 'חייבת', 'צריכה', 'אמורה'. יש רצון, בחירה ואהבה. את המערכת הזוגית יש לבנות שלב שלב ולהיזהר מהתקדמות לשלב הבא לפני שהתבסס השלב הקודם. אין חוק שאומר לך שאת חייבת לעבור משלב X לשלב Y בתוך זמן קצוב. לרגש, להיקשרות ולאהבה יש חוקים משלהם ואנחנו צריכים לתת להם את הזמן והמקום. הגוף שלנו הוא מערכת מורכבת וחכמה שמאותתת לנו כשנכון לנו להתקדם וכל תפקידנו הוא להטות אוזן ולהקשיב. ברגע זה נכון לך לצאת עם בחור, את לא נרתעת מתחושת המשיכה, אז תמשיכי, תהיי שם. ברגע הנכון, עם הבחור הנכון, את תרגישי גם שאת רוצה להתקדם הלאה. זה נכון לשלב הדייטים, האירוסים, ליל הכלולות וחזרה לשגרה אחרי לידה. תמיד נכון קודם כל להקשיב לגוף ולהיענות לאיתותיו.
אני יודעת שאני מציירת תמונה ורדרדה ומתקתקה. מיד נשאל 'מה עם ההלכה?', 'איסור נגיעה', 'הגבר והצרכים שלו', וכמובן שחייבים להתייחס לדודה שסופקת כפיים ומחכה כבר לקבל הזמנה לחתונה. כל אלו כבודם במקומם ויש לקחת אותם בחשבון בכל שלב (חוץ מהדודה כמובן) – אבל חייבים לשלב אותם עם הקשבה לגוף, עם סבלנות אליו וכמובן טיפוח ופיתוח של הרצון והחופש לבחור.
ועכשיו מילה להורים שבינינו, אחרי שעה ארוכה הבחורה שאלה אם אפשר לשאול שאלה נוספת. במבוכה גדולה היא שאלה האם זה הגיוני לשמוע את ההורים 'עושים מה שעושים' מעבר לקיר החדר. ברגע זה האסימונים נופלים.
עניתי לה בהחלטיות שבוודאי שלא ומציאות כזו בהחלט יכולה לגדל ילדה/נערה/בחורה עם רתיעה מקיום יחסים. המרחב המיני הינו מרחב אינטימי שאף אחד לא רוצה לחלוק עם ילדיו שלא לדבר על הילדה שבוודאי לא רוצה להיות מעורבת בו מעבר לקיר ומציאות כזו בה מעוררת מבוכה וגועל. בהחלט.
לצערי, לא מצאנו פתרון קונקרטי לבעיית המיקום הגיאוגרפי שלה בבית הוריה אבל אני שמחה שהיא העזה לומר את הדברים ולקבל עליהם תשובה מוחלטת ממני. להכניס אותם למיקום הנכון שלהם.
אין כאן האשמה אלא רק בקשה לתשומת הלב של כל אלו הבונים לעצמם מרחב מיני, ובלי להכניס אף אחת ואף אחד לפרנויות, תעשו טובה ותבדקו מי נמצא מעבר לקיר ומה עובי קירות החדר כדי שמה ששלכם יישאר שלכם.