כשהייתי נער תיכון לא היו לי חברים, חייתי לבד, עם עצמי. מטייל בסיני או בגולן, מצלם, עובד בגינון. מסובב בהרבה "אטרקציות" אבל לבד. כמובן כשהייתי שם, לא ידעתי שאני לבד.
אבל היום אני יודע. איך?
כי היום אני לא. לפני זמן הייתה לי חוויה מיוחדת- נסעתי עם חבר לחמשה ימים לכרתים. נסענו יחד לחופש רצוף חוויות שונות: ים, בירה והרבה נסיעות ובין לבין ובעיקר, הרבה מפגש של שנינו. שעות נסענו ברכב הקטן ששכרנו ובזבזנו את מיכל הדלק עד תומו. ב450 ק"מ הללו הספקנו לדבר כמעט על הכל. רגעי שתיקה כמעט שלא היו שם. כשנמאס לנו עברנו לדבר באנגלית, אבל כל הזמן בדיבור. יצאנו מבדידותנו הגברית טיפוסית, יצאנו משלוותנו ונכנסנו לתדר רציף. היה נפלא. הנופים מסביבנו השתנו ואנו כמו ישובים על ערסל באי בודד איננו זזים לשום מקום. נחים. נמצאים. מונחים.
שיחת חברים קוראים לזה, וזה נפלא יותר מתפילה או מהרבה אופציות אחרות שיעלו לכם בראש. כשאתה מדבר – אתה לא לבד, כבר יש שם שניים. עכשיו הבנתי. והלבד הזה הכל-כך מוכר לי נראה לי ברגע זה עצוב מאוד. פעם אני ופעם אתה ממעטים עצמנו אחד לשני ומתמלאים מהשני, מתחלפים בתפקידים, אני צועק ואתה הולך אחורה, אתה מדבר שעות ארוכות ואני מגרד בזקני ושואל שאלה. חזרתי לארץ עם ההבנה הזו והלכתי אתה למקום עבודתי, לאשתי ולשכני. אני ממעט את עצמי- עושה את עצמי כלי ומאפשר לחבר להיות בקשר איתי ואז אנו מתחלפים. אני מתארח אצלו והוא מתארח אצלי – כמו נדנדה.
שאינו יודע לשאול – זה אנחנו הגברים. מוכרחים להסתדר לבד ! לא לשאול, לא לשתף, לא להיעזר באחר. למה ? במה זה יפגע בנו ? על איזה חוסר זה יעיד אם אומר "איני יודע", "אני זקוק לעזרתך.." פסח מלמד אותנו שלימוד אמתי הוא ע"י שאילת השאלות ולא ידיעת התשובות. ומי שאינו יודע לשאול אנו עוזרים לו – את פתח לו – תפתח לו את הפתח לבוא ולהיות בשאלה.
אם כל אחד מאיתנו מבוצר בידיעתו- אנחנו לא נפגשים. דווקא השאלה היא זו שפותחת אותנו לאחר, אפילו ברמה הפשוטה ביותר – "סליחה, מה השעה ? " "איך מגיעים ?" "אני זקוק ליד נוספת.."
הזדקקות וההיענות – קשר מיני הוא הוא הביטוי היפה ביותר להבעת הזדקקות באחר שיוצרת מפגש והיענות מן הצד שני. אם אחד לא יזדקק לשני – לא יהיה מפגש, אם אחד לא יסכים להיות הפונה, השואל, לא יהיה עונה. זהו משחק תפקידים בו מוכרחים להיות שני הנוכחים בתנועת זה לקראת זו, זו לקראת זה.
ללמוד גבריות – למוד את עצמי – אני יודע כמה כוחות נפש נדרשים מגבר לבוא וללמוד מהאחר ובטח ובטח לבוא וללמוד גבריות ומיניות. מה זה יעיד עלי? מה כבר יש לי ללמוד? ועוד שאלות זהות שאתה שואל את עצמך עכשיו. אני אומר לך שאם אתה בא ללמוד, זה אומר שאתה מוכן ללמוד, להיות בשאלה, בהזדקקות, וזה כל כך יפה וראוי להערכה בפני עצמו.
כי מי שממעט – מתקרב!
(כתוב על בסיס לימוד משותף עם הרב דוב ברקוביץ' מתוך ספרו "מקדש החיים")