כשמצאתי את שאהבה נפשי ,תחושות של התאהבות ותשוקה ליוו אותנו והחלטנו יחד להקים בית חם ואוהב.
הייתי בת 20, צעירה ומלאת נחישות לחיות את החיים במלוא עוצמתם ויופיים.
ידעתי שיש מושג כזה שנקרא אורגזמה, אך לא הצלחתי לחוות אותה. עם הזמן, תחושות ההתאהבות והתשוקה התרופפו, אך מאידך,תחושות של אהבה וכבוד הדדי התחזקו. ויחד עם זה- חוסר ההנאה בקיום היחסים הפכו אותה פעמים רבות להיות כמטלה נטולת שמחה ועונג. בתוך תוכי הרגשתי שישנם עוד עומקים רבים ונסתרים, ואני רוצה לגלות אותם! לא העלתי על דעתי לשתף חברות ובטח לא מישהי מהמשפחה. הרגשתי תסכול בעניין, הרפתי, ידעתי שלחץ ומתח בטח לא יובילו למטרה הרצויה.
עברו השנים, נולדו ילדים מתוקים ומקסימים, והגעתי לשלב בחיי ,סביבות גיל 30, שבו מתעורר בי אותו צורך ודחף לגלות את אותם עומקים נסתרים, רציתי לקיים יחסים ולהגיע לאותו שיא מיני וחוויה עילאית שעליה מדברים.
השיח בעניין הפך להיות עם השנים יותר מדובר ב"ה. שיתפתי חברה קרובה שנתנה לי כמה טיפים מחיי האישות שלה, קראתי בצמא ובהשתוקקות כל מאמר שנקרה לדרכי בעניין, אך עדיין-נותרתי בעניין הזה ללא מוצא. ידעתי בתוכי שיש קשר ישיר בין החוויה לבין החיבור שלי בראש ובראשונה לעצמי ולבעלי. שהאורגזמה הנשית היא כמו לבנות מגדל קלפים-"פו" אחד לא במקום יכול להפיל אותה. הרבה מהיכולת להגיע לאורגזמה היא מהראש, ולכן צריך לנטרל כל מחשבה אחרת על מנת להעצים את התחושה. מודעות גדולה וחיבור ל"יש" שקיים בעולמי הובילו אותי למקום גבוה יותר מהבחינה הזאת. יחס חיובי, מחווה חיננית, פרגון, ביטויי אהבה, הצעת עזרה ותמיכה, אהדה ואמפתיה, הקשבה ועניין בעיסוקיו ובעיקר בעיקר הרבה עין טובה על עצמי ועל בעלי קירבו אלי שוב את אותה תחושת תשוקה שנעלמה עם השנים.
שמעתי מחברה על מיכל פרינס, מייסדת מרכז יה"ל, והחלטתי להגיע אליה. עם מיכל הרגשתי כמו בשיחה נשית מתגלגלת בסלון הפרטי של חברה טובה. חברה שטוב ליבה מאפשר לי לגלות עולם. עולם קסום של מיניות מתוך קדושה.
מיכל עזרה לי לחזור לאותו ציר צמיחה חיובי שחסר לי. להבין מה מענג אותי ולהתחיל לפסוע בדרך- כל זאת תוך תקשורת טובה ומקרבת עם בעלי. המפגש איתה, דרך מילותיה המדוייקות ושלל תובנותיה האירו באור נכון וצלול כ"כ את חיי שלי…
דאגתי להגיע לזמן האינטימי ביננו רגועה, נינוחה ופתוחה, בלי שום מתח להשיג איזושהי מטרה ברורה, אלא פשוט להיות. לחוות. להנות. ממה שיבוא ואיך שיבוא. הבנתי שגם בהמתנה ישנה מתנה גדולה, ובנתיים אהנה מהדרך, ואחבק בשתי ידי כל תובנה שתגיע אלי. ואז בפעם הראשונה בחיי, הרגשתי גאולה, גאולה גדולה. תחושה שכל תא בגוף מכיר תודה על משהו. החוויה היא עוצמתית, רוחנית. מיכל דימתה את זה בצורה כל כך מדוייקת כשאמרה לי שעם ישראל כעת שב לארץ ישראל, ארץ הקודש ,ואנחנו שבות לעצמנו, מתחברות לגוף הקדוש והנפלא שבורא עולם נתן לנו. כל הכוח נמצא אצלנו ,פשוט צריך להכיר אותו, "חיי עולם נטע בתוכנו"…
בורא עולם כל כך רוצה בחיבור הזה, ולא בכדי במקום הכי קדוש-בקודש הקודשים מונחים הכרובים בדמות איש ואשה כשפניהם פונות זה לזו. בתפילה שנזכה להתחבר מחדש לכל הקדושה ,העומק והיופי שיש בנו.