ד"ר חגית רודריגז גארסיא 2015

בעשורים האחרונים פורח זרם משמעותי וחדש יחסית בחקר החברה, המעניק לנשים חשיבות
בעיצוב ההיסטוריה, הדת והתרבות ומעמיד את החוויה ואת נקודת המבט הנשית כחשובה לא פחות
מזו הגברית.
לספרות המחקרית הקיימת, המייחדת את הקול הנשי מזה הגברי, נוספו עוד ועוד מחקרים
שעניינם נשים המשתייכות לקבוצות שונות ביהדות האורתודוקסית ובכללם מחקרים אודות
המאפיינים הייחודיים של זוגיות בציבור הדתי לאומי, דוגמת מצוות ה"נידה" או "טהרת
המשפחה".
הלכות טהרת המשפחה הנן כינוי לקודקס חוקים הלכתי העוסק בהיבטים השונים של יחסי
האישות בין איש לאישתו. החוקים הנם ברורים, מפורטים ומקיפים כמעט כל אספקט בחיים
הזוגיים. בבסיס הלכות אלו עומד איסור גורף על מגע בין בני הזוג ובפרט על קיום יחסי מין, החל
מרגע הופעת דימום שמקורו ברחם )בליל הכלולות לאחר קריעת קרום הבתולין; לאחר לידה; לאחר
הפלה וכמובן בזמן המחזור החודשי( ועד לרגע בו הדימום פוסק והאישה טובלת במקווה טהרה,
לאחר שהכינה את עצמה לכך על פי הוראות ההלכה הקשורות בכך.
מחקרי השנים האחרונות, שעסקו בטהרת המשפחה ונגזרותיה, אף כי הנם מועטים יחסית, סייעו
לבסס הבנה מהותית כי מצוות "טהרת המשפחה" הנה יותר מאשר מצווה אחת מיני רבות בספר
החוקים אליו מחויב האדם הדתי וכי היא מהווה מרכיב מהותי בחייהן של הנשים שבחרו להתחייב
אליה. מתוך כך, יש להבין ולחקור אותה בהקשר רחב יותר מאשר היותה מצווה ואף יותר מאשר
היותה מצווה המשפיעה על המיניות במערכת הנישואין הזוגית.
תפיסת מחקר הוליסטית, הבוחנת את טהרת המשפחה כחוויה מרובת משמעויות, טרם שימשה
כפרספקטיבה מחקרית בתחום. ראיה מחקרית שכזו, מאפשרת מבט רחב יותר על ההיבטים
השונים הכרוכים בנוכחותה של טהרת המשפחה בחיי היום-יום.
ההבנה, שנבעה מהממצאים, כי קיום הלכות טהרת המשפחה קשור בקשר הדוק למעגל החיים ולכן
הבחירה של הנשים לקיימן ולהתמודד עמן ועם משמעויותיהן והשלכותיהן מתקיימת על בסיס
כמעט יומיומי, הובילה לבחירה במילה "התמודדות". הביטוי "התמודדות עם טהרת המשפחה"
בניגוד ל"הקפדה" או "שמירה" יש בו כדי לרמז על דיאלוג פנימי מתמיד שחוות הנשים בהקשר זה.
מטרת מחקר זה הנה להביא את החוויה הפנימית של טהרת המשפחה בקרב נשים דתיות לאומיות
מעוקבות גיל )Cohort )שונות. המחקר מנסה לתאר ולהבין את התהליכים הרגשיים, ההתנסויות
והחוויות הנלוות לשמירה על מצווה זו, כמו גם להתחקות אחר הקונפליקטים והבחירות הנלוות
לקיומה, כפי שבאו לידי ביטוי מפיהן של הנשים המתמודדות עמה במהלך חיי הנישואין שלהן.
בהתאמה, שאלת המחקר הנה: מהי החוויה הפנימית של טהרת המשפחה בקרב נשים דתיות
לאומיות מעֻקּבות גיל שונות?
על מנת לבחון שאלה זו נערך המחקר הנוכחי על בסיס מתודולוגיה איכותנית נרטיבית. שיטת
המחקר האיכותנית מאפשרת פרישה של תמונת מציאות עשירה, סובייקטיבית וייחודית של החוויה
הפנימית בקרב הנשים מהציבור הדתי לאומי המתמודדות עם טהרת המשפחה בחיי היום-יום.
המחקר נערך בשני שלבים. בשלב הראשון רואיינו 15 אימהות צעירות מהזרם הדתי לאומי שהגדירו
עצמן כשומרות על טהרת המשפחה. בשלב השני רואיינו 15 אימהות לאימהות, אשר כבר אינן
פוקדות את שערי המקווה בשל הפסקת המחזור החודשי )מנופאוזה(, אך עשו זאת בעברן. החלוקה
הדיכוטומית הראשונית לעוקבת צעירות ועוקבת מבוגרות שונתה במהלך ניתוח הנתונים מרצף
גילאים לרצף שנות נישואין, מאחר והממצאים העלו כי הרצף לאורך החיים משמעותי יותר מאשר
ההבדלים בין העוקבות. הבדלים אלה צוינו בכל זאת במקומות הרלוונטיים.
הראיונות נערכו בין השנים 2010-2009 והיו ראיונות עומק, המהווים מקור בלתי אמצעי לאיסוף
נתונים על חיי היחיד, חוויותיו, אמונותיו ותחושותיו, לפיכך הם מהווים כלי מתודולוגי מיטבי
לבחינת שאלת המחקר.
ניתוח הנתונים התבסס על תיאוריה המעוגנת בשדה )Theory Grounded )ונערך באמצעות ניתוח
תוכן בשילוב ניתוח הוליסטי, צורני וסגנוני. ניתוח מעמיק נעשה על 22 מהראיונות )11 מעוקבת
הצעירות ו- 11 מעוקבת המבוגרות( עד למיצוי, והיתרה שמשה לצורכי הצלבה )Triangulation.)
מהממצאים עולה, כי למשך הנישואין ולזמן החולף משמעות מעצבת עבור האישה המתמודדת עם
קיום מצוות טהרת המשפחה. החיים מגלגלים לפתחה אירועים שונים עמם עליה להתמודד ודרכם
עולות שאלות, תהיות וביקורת, המעצבים ומשנים לאורך השנים את תפיסתה וראייתה בנוגע
להתמודדות עם המצווה ונגזרותיה.
עוד עולה, כי ישנה משמעות רבה לשיח על טהרת המשפחה ובעיקר להעדרו במרחבים השונים. את
טהרת המשפחה אופפים שתיקה והסתרה המהווים שחקנים מרכזיים בזירה האישית והפוליטית
והם צובעים את החוויה של האישה במרחבים השונים: האישי; הדיאדי; המשפחתי; ההלכתי
וכמובן החברתי – ציבורי. מקומן המרכזי של השתיקה וההסתרה משמעותי לא רק בזמן בו
מתמודדת האישה עם טהרת המשפחה בפועל אלא גם לאחריה, בדילמה האם וכיצד להעביר את
הידע שרכשה לבתה. ואכן בתהליך ניתוח הנתונים זוהו בקרב משתתפות המחקר שלושה דפוסי שיח
אמהי סביב טהרת המשפחה: דפוס מתחבט, דפוס מנטרל ודפוס משתף.
העדר השיח והטאבו בכל הנוגע לטהרת המשפחה הביאו לתופעות שנקראו בעבודה הנוכחית קידוד
והרמזה. הרמזה הנה שימוש במילה "זה" במקום לנקוב במילים מפורשות כמו "טהרת המשפחה"
או "יחסי מין". קידוד הנו שימוש תכוף במילה "זה", כשלא ברור האם הכוונה לטהרת המשפחה
או להיבטים של גוף ומיניות.
נראה כי תופעות הקידוד וההרמזה חוצה גילאים, עדות ומקומות ישוב וכי הן מאפשרות לדוברות
לחמוק משיח ישיר, להשאיר חללים פתוחים המקשים להבין מהו מוקד השיח: האם הנושא הרגיש,
האם ההלכות הקשורות לטהרת המשפחה והפרקטיקות הכרוכות בהן או ההיבטים השונים של גוף
ומיניות.
ההבנה כי מצוות טהרת המשפחה ראויה להבחן בגישת פרספקטיבת מהלך החיים, התבססה עם
ניתוח הנתונים. הבנה זו הובילה לבניית מודל תאורטי התפתחותי המתאר את ציר טהרת המשפחה
בחיי האישה הדתית לאומית. המודל מתבסס על מודל מעגל חיי המשפחה של קארטר ומק'גולדריק
ומרחיב אותו. הוא בנוי כציר זמן המתבסס על שלבים במעגל החיים המשפחתי ועיקרו תיאור
האתגרים והמשימות אליהם נחשפות הנשים המתמודדות עם מצוות טהרת המשפחה בשלבים
השונים של חייהן.
בבסיס המודל ציר בעל חמישה שלבים התפתחותיים: שלב הצעירה המאורסת; שלב ההתהוות;
שלב המעבר להורות; שלב המעבר לגיל המעבר ושלב הפוסט מקווה. שלבים אלו מאורגנים סביב
שני תהליכים מרכזיים: תהליך החיברות ותהליך ההתוודעות, הכוללים בתוכם אתגרים, דילמות
וסוגיות שונות הנלוות להתמודדות עם טהרת המשפחה בחיי היום-יום.
תהליך החיברות לטהרת המשפחה כולל את שלב הצעירה המאורסת. שלב זה מתאפיין בהכנה
לחתונה ובהדרכה הניתנת לכלה בפרק זמן קצר יחסית וברמת פירוט משתנה. רכישת הידע בשלב
זה היא קוגניטיבית, ונעשית באמצעות סוכנת סוציאליזציה חיצונית. בסיום ההדרכה מאמצת
הצעירה המאורסת עמדות חיוביות כלפי טהרת המשפחה ומפתחת מחויבות עמוקה כלפיה, תוך
שהיא רואה במצווה, אף לפני שהתנסתה בה בפועל, משאב שבזכותו יהיו חיי הנישואין שלה טובים
וחזקים לאורך ימים.
תמה משותפת לשתי העוקבות נגעה לחוויה של חוסר ידע והעדר שיח מקדמי לטהרת המשפחה, אך
לא בהקשר של שיח על ווסת או על מיניות. מהראיונות עולה כי מקומה של האם בתהליך החיברות
לטהרת המשפחה הנו משמעותי וחסרונה מורגש ברמה האישית כמו גם ברמה הממסדית. נוכחותה
בפועל מסתכמת בהעברת מסר קצר או בסיפור ההופך מיתולוגי ואולי אף מסייע לחיברות הבת, אך
לא באופן אקטיבי.
תהליך ההתוודעות כולל בתוכו את שלב ההתהוות הכולל את המעבר לזוגיות ואת שלב המעבר
להורות בו הופכים בני הזוג לזוג הורים. תהליך זה כולל את ההתנסות בפועל בהיבטים השונים של
טהרת המשפחה ואת פיתוח והפנמת המשמעות המעשית של טהרת המשפחה בחיי היום-יום. עם
ההתקדמות בשלבי החיים נדרשים בני הזוג ובפרט האישה להפגנת גמישות והבנייה מחודשת של
השגרה. זו מאפשרת התמודדות עם הדילמות והאתגרים הנלווים להתמודדות המעשית עם טהרת
המשפחה בחיי היום-יום.
תהליך ההתוודעות הכולל את רכישת הידע ההתנסותי מתנהל טיפין טיפין. ראשיתו בליל הכלולות,
עובר בטבילה הראשונה ובמפגשים השונים עם הממסד ההלכתי ושלוחיו, דוגמת הרב או הבלנית,
ומסתיים לאחר הלידה הראשונה.
הפער בין ההדרכה התאורטית שנעשתה באמצעות סוכנת החיברות החיצונית לבין ההתנסות
המעשית בהלכות בחיי היום-יום מביא עמו התפתחות של דיסוננס קוגניטיבי רגשי עוצמתי המשפיע
ומקרין על חיי היום-יום. דיסוננס קוגניטיבי הוא אי-התאמה בין עמדות, בין דעות, בין אמונות או
בין תפיסות של הפרט. בבסיס הדיסוננס עומדת ההבנה של התמונה השלמה באשר לטהרת
המשפחה. זו השאובה גם מתוך התנסות אישית בפרקטיקות עצמן ולא רק מידע פורמלי שנשאב
מדבריה הנלהבים של דמות חיצונית.
לאחר ההתוודעות לצדדים המעשיים של טהרת המשפחה מגיע שלב לטנטי המכיל בתוכו שני
קצוות. מחד, אותו דיסוננס קוגניטיבי רגשי שהתפתח עד לנקודה זו, ומאידך, שגרת חיי היום-יום
המשלבת בתוכה את ההתמודדות היום-יומית עם טהרת המשפחה.
מהממצאים עולות שלוש אסטרטגיות מרכזיות המשמשות לאיזון הדיסוננס: שינוי אחת מן
העמדות; המעטה בחשיבות הקונפליקט ואיסוף מידע. מבין השלוש נראה כי איסוף מידע הנה
האסטרטגיה המרכזית בה בחרו מרבית הנשים שהתראיינו למחקר והיא משותפת הן לבנות עוקבת
הצעירות שהגיעו לשלב הלטנטי והן לבנות עוקבת המבוגרות שנכללו בעבודה זו ותארו את התהליך
שחוו במבט לאחור.
איסוף המידע, או ה"לימוד השני", מביא עמו חוויה עוצמתית של רכישת גוף ידע מקיף, הכולל הבנה
מעמיקה יותר של ההלכות הקשורות בטהרת המשפחה ושל התפיסה העומדת בבסיסן. חוויה זו,
המתרחשת בשיאו של הדיסוננס הקוגניטיבי-רגשי, מאפשרת לאישה מתן משמעות פנימית
אינהרנטית לעובדה שהיא שומרת על טהרת המשפחה ובכך היא עצמה מקנה את המשמעות
האישית שלה למצווה שעד עתה התנהלה כבדרך שגרה ולמעשה בוחרת בה מחדש. איזון הדיסוננס
מוביל את האישה לנקודת החלטה באשר למשמעות שהיא נותנת לטהרת המשפחה ולהמשך שילובה
בחיי היום-יום.
שלב המעבר לגיל המעבר הוא השלב האחרון בו טהרת המשפחה נחווית בפועל בחייה של האישה,
ממש לפני הפסקת הווסת (מנופאוזה). שלב זה כולל את הילדים הגדלים ואת ההתמודדות עם
תופעות גיל המעבר. הוא מאופיין בחזרתן של סוגיות מתחילת הנישואין- כגון שאלות רב, הצורך
להסתיר את הטבילה ועוד. בסיום שלב זה, המגיע עם הפסקת הווסת, נכנסת האישה לשלב האחרון
הנקרא בעבודה זו שלב הפוסט מקווה ומתאפיין בתחושת הקלה.
שילוב המופעים השונים של הידע: הקוגניטיבי הפורמלי, שנרכש באמצעות סוכנת סוציאליזציה
חיצונית בתהליך החיברות; ההתנסותי, שנרכש על ידי האישה בהתמודדות המעשית עם טהרת
המשפחה בחיי היום-יום וזה הסמוי, שאינו מדובר או נראה לעין, העלה שלושה מאפיינים בולטים
של חיים לאורה של טהרת המשפחה, המתכתבים למעשה אחד עם השני:
ראשית, תחושת התמודדות יחידנית, המורכבת מחוויה אישית מזככת ומעצימה הנובעת מאפשרות
של הנשים להתרכז ולהתמקד בעצמן )"שלי עם עצמי"( ומתחושת הבדידות שתוארה כנלווית
להסתרת הטבילה והצנעת הפרקטיקות הסובבות את טהרת המשפחה בחיי היום-יום. שנית,
דיסוננס קוגניטיבי-רגשי, הנובע מפער שהנשים חוות בין תהליך רכישת הידע הקוגניטיבי לבין
ההבנה באשר למהותה של טהרת המשפחה המחלחלת במקביל להתנסויות המעשיות עם
הפרקטיקות השונות בחיי היום-יום. לבסוף, נתק הבא לידי ביטוי במרחבים השונים: המרחב
האישי, המרחב הזוגי, המרחב המשפחתי והמרחב הציבורי-הלכתי בו כלולים החברה ונציגי
הממסד ההלכתי.
מהממצאים עולה כי חלק מן הנשים מגיעות להשלמה פנימית ולהרמוניה לאחר תהליך איסוף הידע
השני, הנובע מהצורך לאזן את הדיסוננס. ההרמוניה והמשמעות הפנימית שהן מפתחות כתוצאה
מכך, מהוות משקל נגד לתחושת ההתמודדות היחידנית, לדיסוננס הקוגניטבי-רגשי ולנתק. ממצא
זה מחזק את משמעותו וחשיבותו של ידע ככוח ואת מקומו בפיקוח על המיניות, כפי שהוצג על ידי
מישל פוקו, כאמצעי להשגת תחושת שליטה וזהות אישית של הנשים ואת מעורבותן של הנשים
בשימור השתיקה.
אחת מהטענות המרכזיות, הנגזרת מממצאי המחקר הנוכחי, הנה כי נשים אינן מדברות על טהרת
המשפחה במרחבים השונים, דוגמת המרחב הציבורי או מול בנותיהן במרחב המשפחתי, כיוון
שבסופו של דבר בעצם השיח על כך מגולם עיסוק במיניות של האמהות. זיקה אסוציאטיבית זו,
הקושרת בין טהרת המשפחה לבין וסת ומיניות, יחד עם ההנחיה ההלכתית להסתיר את הטבילה
עשויה להסביר חלק מהקושי שעלה בקרב האימהות לחלוק עם בנותיהן חוויות והתנסויות אישיות
הקשורות בטהרת המשפחה, מכיוון שבעצם השיח הזה עומד קונפליקט עם ערך הצניעות החשוב
כל כך בציבור הדתי לאומי.
קונפליקט זה מוביל למציאות בה האימהות בוחרות להימנע מהעברת ידע התנסותי שרכשו במהלך
חייהן או משיח ברמה זו או אחרת עם בנותיהן באשר לטהרת המשפחה, על אף העובדה שהן עצמן
חוו קושי אישי בתחילת דרכן ולמרות רצונן להנחיל לבנותיהן את ערך טהרת המשפחה, הנחשב
לאבן יסוד ועמוד התווך של המשפחה היהודית.
הדפוס המשתף, נמצא כמתאפיין בשיח אותנטי ופתוח יחסית מול הבת ומכיר בחשיבותו של זה
לרווחתה הנפשית. דפוס אימהות זה נמצא בעיקר בקרב "בנות של בלניות" ולכן נבחר כינוי זה כשם
גנרי המייצג אב-טיפוס של נשים שאימהותיהן עוסקות בתחומים הקשורים לטהרת המשפחה
)בלניות, מדריכות כלה ועוד(. אלו נחשפו מגיל צעיר לעולם התוכן של טהרת המשפחה מבלי
שהאימהות תחשושנה כי עולם תוכן זה מייצג עבורן את מיניותן של האימהות או פוגע בערך
הצניעות שחשוב להן להנחיל לבנותיהן.
המציאות המתוארת לעיל, של שתיקה והסתרה באשר לטהרת המשפחה התפתחה והתבססה
לאורך השנים, ויצרה אט אט ריק )ואקום( אליו נכנסו, בהסכמה הדדית, סוכנים חברתיים ודתיים
שונים, כגון מערכת החינוך הדתית ומוסד הדרכת הכלות. "קבלנים חיצוניים" אלו, קיבלו על עצמם
את האחריות על העברת הידע הפורמלי בעוד שהידע ההתנסותי, הכולל חוויות רגשות ועוד, נותר
מחוץ להישג ידה של הצעירה הדתית.
תרומתו העיקרית של המחקר הנוכחי מתבטאת במתן ביטוי לקולן של הנשים המתמודדות עם
טהרת המשפחה בחיי היום-יום, קול דומם שלא הושמע לאורך השנים, ועל ידי כך, בהנחת תשתית
לשיח בין-נשי ובין-דורי בנושא, שעד עתה היה סמוי מן האוזן ומן העין. זאת ועוד, מאחר שנשים
מהוות סמן לשינויים ותמורות בחברה בה הן חיות, המחקר הנוכחי מהווה ערוץ ללמידה על מעמד
האישה בחברה הדתית לאומית ומאפשר לבחון שינויים ותמורות בחברה זו.
תרומה חשובה נוספת הנה המודל ההתפתחותי המוצע של ציר טהרת המשפחה, המחבר בין גוף
הידע התיאורטי והשדה, ועשוי להיות בעל ערך לנשים המתמודדות עם טהרת המשפחה בחיי היום-
יום; לאושיות שונות העוסקות בתחומים של גוף, מיניות והבית היהודי: בלניות, מדריכות כלות,
רבנים ומערכות אחרות המשיקות לתחום, כגון מחנכות בבית הספר; מטפלים העוסקים בטיפול
זוגי ומיני ועוד.
באמצעות הבנת התהליכים וההתמודדויות המלוות את האישה המתמודדת עם טהרת המשפחה
יוכלו אלו להבין את מניעיה של אוכלוסייה זו, לתמוך בה ואולי גם לקדם במידת הצורך התערבות
טיפולית מתוך הבנה מעמיקה יותר.
תמורות הזמן ניכרות בחברה הדתית לאומית חדשות לבקרים ומומלץ לעקוב אחרי השינויים
בחוויית הנשים ביחס למצוות טהרת המשפחה גם בהמשך. המודל ההתפתחותי המוצג כאן,
מתבסס על נתונים שנאספו לפני כחמש שנים ועשוי לשמש מסגרת הולמת למעקב מסוג זה.
מילות מפתח: טהרת המשפחה; מצוות נידה; מקווה; מעגל החיים הנשי; בלניות; נשים דתיות
לאומיות; יחסי אישות; שיח; מיניות; מיניות האישה; דיסוננס קוגניטיבי; ידע; צניעות; שתיקה;
יחסי אמהות ובנות; זוגיות; נישואין

לקריאת המחקר