פורסם ב"נשים" גיליון 217
המודלים המסורתיים של יחסי המין נוטים לצייר את הגבר כבעל חשק תמידי. כאחד שתמיד, בכל שעה ובכל מצב נכון לפעולה. כאחד שיתעלם מהקשרים של מצב רוח, ריח, זוגיות ואולי אפילו מציאות ויגיד (בטון של בבון): "אני רוצה עכשיו מין!…"
התמונה הזו שמצטיירת מכל ידיעה עיתונאית על אונס או מטרידן תורן מציירת את הגברים כבעלי יצר מיני שאינו ניתן לריסון וככאלה שתמיד צריכים לבוא על סיפוקם.
התיאור הזה לרוב אינו נכון וגברים יעידו שהחשק המיני שלהם לא תמיד בשמיים. יש הבדלים משמעותיים בין הגברים השונים, הגילאים שלהם, מצב רפואי משתנה וגם כמובן השפעות של עבודה וזוגיות. הגברים, כמו הנשים, מונחים על רצף משתנה של חשק מיני ואסור לנו ליפול לבור של הכללות שמניח התנהגות אחת נכונה ומשאיר רבים כל כך בחוץ.
לדוגמא, זוג מתחתן ומוצא שלעתים לגבר אין חשק כפי שהיה נדמה שאמור להיות לו מסיפורי החבר'ה במילואים או מתחזיות מדריכת הכלות. האם יש בעיה? לעתים קרובות מדי זוגות פונים לייעוץ בגלל הפער שבין הסיפור התרבותי לבין הסיפור המציאותי. יכול להיות שהיומיום של בני הזוג נעים ומספק את שניהם ועדיין הם ירגישו שמשהו לא בסדר כי הם לא תואמים למה שקורה 'שם' בחוץ.
לאחרונה, יותר ויתר גברים מתנגדים לתיאור של גבר כמתג חשמל – 'נדלק נכבה'. המציאות היום הרבה יותר מורכבת, לטובה אם תשאלו אותי, ורואה בגבר יצור מיני שקשוב למרכיבים נוספים חוץ מהגוף שלו. הרי אם התיאורים היו נכונים ולגברים לא הייתה יכולת איפוק היינו מוצאים את רוב הגברים מבלים את ימיהם במיטה מתוך ציפייה לשיתוף פעולה של נשותיהם. בפועל אנחנו פוגשות גברים מתפקדים, עובדים, מטפלים בילדים ואפילו מאופקים במשך שבועיים בכל חודש.
הגבר הממוצע מאוד מושפע ממצב הרוח של בת הזוג שלו, מהרצון שלה לקיים יחסים, מההנאה שלה וקל וחומר מהכאב שלה. על אף איתותי גופו והחשק המיני שלו הוא יבחן את השטח, יאמוד את מצבה ואת מצבו לפני שהוא ייגש ויציע. גברים רבים מעידים שהם נוטים להימנע מיחסי מין אם הם יודעים שהם יכאיבו לנשותיהם או שהיא לא תהנה מהיחסים ביניהם.
הגבר, כמו האישה, הוא יצור משתנה. מה שהיה נכון ללפני שנתיים או עשרים שנה לא בהכרח נכון להיום. הנחות יסוד שלעתים קרובות עומדות בבסיס היחסים שלנו משתנות ויש צורך בבירור זוגי בכל פעם מחדש.
מתי לאחרונה ישבתם ודיברתם על 'זה'? לא על מה לא בסדר או חצי חיוך על מה שהיה אתמול בלילה. ממש לדבר על 'זה'. לשאול אחד את השני מה החלום שלך? איך את/ה רואה את המשך היחסים בינינו? האם אנחנו נמצאים במגמת עליה? מה הייתי רוצה להגשים מחר או בעוד שנתיים?
אני מאמינה שיהיו הפתעות. לעתים קרובות מדי אנחנו נכנסות ללופ של מחשבות שמניחות שאנחנו יודעות בדיוק מה הוא רוצה, מה הוא צריך ולאן הוא שואף. הלופ הזה משאיר אותנו עם עצמנו במקום שהיחסים יהיו זוגיים ויושתתו על דיאלוג, נתינה וקבלה. ברגע שאת כבר יודעת בדיוק מה הוא צריך ולא נשאר מקום לדיבור והקשבה בין שניכם – אין מקום ליצירתיות, ליוזמה, למעוף ולגיוון. היחסים נכבים והופכים ממקום זוגי מרגש לעוד מטלה של החיים.
כנראה שלא סתם המקורות שלנו מדברים על יחסי אישות במושגים של סיפור ודיבור – זה הזמן לסגור את הדלת, להשאיר את ה'עולם' בחוץ, לספר, להקשיב ולהגשים…