מאמר זה מהווה התמודדות תמציתית עם 10 מיתוסים רווחים בנושא בקרב השיח הדתי. אין בו כל ניסיון לשכנע נשים לעסוק באוננות, אלא אך ורק הצבעה על כך שפסילת האוננות הנשית מבחינה ערכית היא עמדה שגויה ומשוללת יסוד. אישה שמוצאת שהיא לא מתחברת באופן אישי לאוננות, איננה צריכה להצדיק את עצמה בפני מאמר זה, וכל אישה או נערה הקשובה לעצמה יודעת מה מתאים לה ומה לא.
1) מיתוס ראשון:
"אוננות נשית היא אסורה הלכתית. זהו "מעשה הגויים"
הנלמד מהפסוק "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו""
תשובה: טעות. מעשי "ארץ מצרים" הנלמדים מהפסוק הנ"ל, כוללים חיתון בין פסולי-חיתון, כמו גם נשים מסוללות. אין כל מקור שכולל את האוננות הנשית כחלק מהמעשים שאליהם מכוון הביטוי "מעשה ארץ מצרים", ואין כל מקור בש"ס או בפוסקים שמציע לאסור אוננות אצל נשים מהפסוק הזה. ועיינו במאמר הראשון בסדרה בו פירטנו את עמדת ההלכה שאיננה אוסרת על אוננות אצל נשים.
2) מיתוס שני:
"אוננות היא דבר פסול משום שהיא מגבירה את היצר המיני"
תשובה: ניתן להוכיח ממקורות רבים שחז"ל סברו שיצר המין איננו פסול כשלעצמו. הבעיות עם יצר המין נוגעות אך ורק לתוצאות שליליות שהוא עשוי להביא אליהן, כמו למשל יחסי אישות מחוץ למסגרת של ברית. מעשה האוננות הנשית איננו מהווה תוצאה פסולה של היצר המיני, ועיינו במאמר השני בסדרה, מדוע הכתרת האוננות הנשית כשימוש פסול ביצר המין היא בעייתית מאוד מבחינה דתית וחינוכית.
3) מיתוס שלישי:
"השיא-המיני הוא משהו שהאישה צריכה לשמור ולייחד ליחסי האישות עם בעלה,
ולא לחוות אותו עם עצמה"
תשובה: הבעיה עם הטענה הזו איננה ברעיון הייחוד שעשוי להתאים לנשים מסוימות, אלא במילה "צריך", שהופכת את הרעיון הזה לעקרון גורף שאמור להתאים לכל הנשים. אישה נשואה שמתוך הקשבה לעצמה מוצאת שהיא באופן אישי מעוניינת לשמור את תחושת השיא המיני ליחסי אישות בלבד, מוזמנת כמובן לנהוג לפי תחושתה. יחד עם זאת, אין כל יסוד להנחה הגורפת שהשיא המיני המושג באוננות נשית, מפחית באיזשהו אופן את החוויה של האישה בעת יחסי האישות עם בעלה. גם בהיבט הפיזיולוגי וגם בהיבט הערכי, אוננות נשית איננה יחסי אישות, ואין צורך להתייחס אליה כאל משהו שמפחית מייחודיותם של יחסי האישות.
בנוסף, במקרים רבים האוננות הנשית לא רק שאיננה פוגעת ביחסי האישות אלא בדיוק להיפך: היות ועבור האישה, היכולת להגיע לשיא-מיני היא נרכשת, תלויה בניסיון ומשתנה תמידית, נשים רבות ימצאו שהאוננות הנשית לבד עם עצמן, תורמת ליכולתן לקבל הנאה מבן זוגן בעת יחסי האישות.
4) מיתוס רביעי:
"כשמדובר באישה נשואה, אוננות מרחיקה את האישה מבן זוגה,
מאחר והיא מתרגלת לספק את תשוקותיה בעצמה"
תשובה: עצם האוננות לא מרחיקה את האישה מבעלה ובדר"כ אפילו להיפך. אין כל סיבה לחשוש מאוננות של אישה נשואה בינה לבין עצמה. יחד עם זאת, אם אישה מוצאת שהיא משתמשת במעשה האוננות באופן שבו הוא מהווה תחליף ליחסי האישות עם בן הזוג, והמציאות הזו מתמשכת, הדבר צריך להדליק אצלה נורה אדומה. הדבר עשוי להעיד על קושי מסוים בין בני הזוג, הקשור למיניות או לתחומים אחרים בלתי פתורים ביניהם. בהתמודדות מהסוג הזה מומלץ לפעמים להיעזר באנשי מקצוע מתחום הפסיכולוגיה, הייעוץ הזוגי, או הטיפול המיני.
5) מיתוס חמישי:
"אוננות מובילה לפריצות משום שהיא מובילה להרהורי עבירה,
ולכן ראוי לעשות לה סייג".
תשובה: כפי שעולה מהמאמר ההלכתי, הרהור עבירה אצל נשים מוגדר כ"תכנון לחטוא בפועל עם גבר האסור לה". אוננות לא רק שאיננה מגבירה הרהורים מסוג זה, אלא שביכולתה להפחית אותם, ועיינו בסעיף הבא. אמנם, כאשר מחשבותיו של אדם עסוקות באופן מוגזם ואובססיבי בתכנים מיניים, הדבר מרחיק אותו מעבודת ה' כמו גם מכל שאר תחומי חייו החשובים לו, אך אין כל יסוד לטענה שאוננות אצל נשים מגבירה מחשבות מיניות או מביאה אותן לידי אובססיה כפייתית. ועיינו במאמר השני בסדרה מדוע שלילת האוננות מבחינה אידיאולוגית מהווה דווקא שיתוף פעולה עם תרבות המערב.
6) מיתוס שישי:
"אוננות אצל רווקה עלולה ללבות את היצר שלה עד כדי כך,
שהדבר יגרום לה "ליפול" בתחום של שמירת נגיעה"
תשובה: אוננות נשית איננה מלבה את היצר. סביר שנערות או נשים פנויות יחוו תסכול מיני הנובע מהיעדר אפשרות לממש חוויה מינית בטרם הנישואין, והאוננות יכולה לסייע להן להתגבר על התסכול הזה באופן טבעי ומבלי לפגום בגבולות של שמירת נגיעה החשובים להן. ההתמודדות הקשה והמורכבת עם שמירת נגיעה דווקא יכולה לצאת נשכרת כתוצאה מהיעדרו של איסור אוננות לנשים מבחינה הלכתית.
7) מיתוס שביעי:
"אם את רווקה, אוננות מרחיקה אותך מהחיפוש אחר בן זוג,
מאחר ותדעי לספק את תשוקותייך בעצמך"
תשובה: אין טענה מופרכת מזו. אנשים אינם מחפשים אחר בן זוג למטרת נישואין רק על מנת להגיע באמצעותם לפורקן מיני, ואין כל פורקן מיני באמצעות אוננות שמחליף את יחסי האישות ואת חווית המפגש האינטימי הזוגי. טענה מעין זו מכוננת תפיסת אדם נמוכה ביותר ומרדדת את החיסרון שטבוע בנו בבחינת "ותחסרהו מעט מאלוקים", כאשר אותו חיסרון המביא אותנו לחפש השלמה בזוגיות, מוצג כדחף מיני נטול כל שאיפה לאינטימיות. בנוסף, מאחר ולפי הסטטיסטיקות, בין 65 ל 90 אחוז מהנשים מאוננות, לא ניתן לטעון לקשר בין אוננות לבין רווקוּת…
8) מיתוס שמיני:
"אוננות היא עיסוק בתענוגות הגוף
וזה כשלעצמו דבר נמוך שמרחיק אותנו מעבודת ה'"
תשובה: שלילה של תענוגות הגוף והצגתם כמנוגדים באופן עקרוני לעבודת ה', נובעת מאידיאולוגיה סגפנית. מי שמשמיע טענה כזו ראוי שישאל את עצמו האם הוא פועל בהתאם לאידיאולוגיה הסגפנית בכל תחומי חייו, החל מאכילה ורחיצה וכלה בלבישת בגדים חדשים. אכן, פעמים שעיסוק בחומר ובתענוגות הגוף בא על חשבון עיסוק ברוח ובעבודת ה', אך פעמים שאין בכך סתירה ואפילו להיפך. גישה יהודית שאיננה סגפנית, תסבור שכמו בכל תחום, הדבר תלוי באיזון. כל אחת יכולה לבחון בינה לבין עצמה האמנם תענוגות הגוף והנאה (בין אם מדובר באוננות ובין אם מדובר באכילת למטרות הנאה וכיוב'), אכן פוגמים בעבודת ה' שלה.
9) מיתוס תשיעי:
"אוננות גורמת לך להתרכז בעצמך באופן שלילי,
והופכת אותך לאגואיסטית משום שאת מתרגלת להתעסק בעצמך"
תשובה: האם רחצה באמבטיית קצף חמימה, עיסוי מרגיע, האזנה למוסיקה באוזניות ביני לבין עצמי, או הכנת סלט טעים עבור עצמי בלבד, נחשבים "התרכזות בעצמי באופן שלילי"? כשמדובר באוננות אצל נשים, ניתן להבין אותה כסוג של "פינוק" או הנאה יומיומית, נעימה ובלתי מזיקה. ואכן, ישנו סוג מסוים של אוננות נשית שהיא בלתי מינית: אוננות נשית מסוג זה איננה כרוכה בדמיון, איננה נובעת מעוררות מינית, והרבה יותר מתאים להשוות אותה לסוגים שונים של הנאה גופנית. הסוברים שכל הנאה גופנית מצד עצמה, פגומה מבחינה מוסרית ודתית, מוזמנים לברר את עמדת היהדות בנושא.
10) מיתוס עשירי:
"באוננות טמונה סכנת התמכרות, וגם בלא התמכרות של ממש,
אוננות מרחיקה אותך מהדברים החשובים באמת, וגורמת לך לעסוק בטפל"
תשובה: אין כל סיבה לחשוש שאוננות תגרום לאישה להתרחק מתחומי העשייה והחברה, כשם שאכילת גלידה מדי פעם, או עיסוק יומיומי בספורט לא גורמים לכך. כל עוד האוננות איננה פוגעת בתפקוד היומיומי של האדם, היא איננה מוגדרת כהתמכרות. בשונה מאלכוהול וסיגריות, אין באוננות כל גורם ממכר מצד עצמו, אלא סכנת ההתמכרות לאוננות נובעת מהשאלה האם יש לאדם נטייה להתמכרות לתחומים שאינם ממכרים, כמו ספורט, עבודה, אוכל ועוד. אישה שאיננה חוששת מהתמכרות לתחומים אחרים שאינם ממכרים, איננה צריכה לחשוש מהתמכרות לאוננות בדווקא.
***