מיכל פרינס

פורסם בגיליון 236 של מגזין 'נשים'

באחד הימים התקבל המסרון המצורף באחת מקבוצות הווטסאפ של בוגרות מרכז יהל.
הקבוצה, שהוקמה לפני למעלה משנה, מאורגנת כקבוצת נשות מקצוע שעוסקות בתחום המיניות, וככה כותבת אחת הבוגרות:

"אז ככה.. אני שמחה לומר שבשנים האחרונות נפתח לי צוהר לעולם חדש, לחיבור למיניות, לחיבור לעצמי, לחיבור לגוף. מיותר לציין שאני מרגישה נינוחה בשיח על מיניות, מכירה את עצמי יותר, למדתי לשים לב מה קורה לי בזמנים שונים… ועוד ועוד..

ובאמת, יש משהו בכך שכמה שמבאס אותי לומר, אני מרגישה שלא תמיד יש לי עניין בזה.
לפעמים, אפילו לתקופה ארוכה (כמה סבבי טבילה נגיד..) והעניין מורגש וזה מבאס אותי וכמובן, גם את בן זוגי שיחיה..
אבל יותר מזה שזה מבאס, אני מרגישה ניגודים בתוכי. באיזשהו מקום אני יכולה להרצות ולדבר על מיניות ומצד שני, לפעמים מרגישה שמשהו 'מת' אצלי ושאני יכולה לחיות בלי מין בשלום רב.
הקושי הוא בכך שהייתי רוצה באמת להיות במקום ער יותר, מתרגש יותר. ואני לא תמיד שם, וזה מבאס.

זה מרגיש לי לפעמים כמו מטפלת זוגית שהזוגיות שלה על הפנים, אז מה הקטע בזה???
וברור לי ומובן לי שהדברים הם מורכבים, ויש חיבור טוב לגוף וצריך להיות קשובים ולא לעשות משהו לא מרצון..
ועדיין, יש בתוכי מאבק…
אשמח לשמוע מה אתן חושבות על כך,
האם גם לכן קורים מצבים כאלה (מי שנוח לה להגיד) וגם איך אתן מציעות ליישב את הקונפליקט הזה בתוכי..

ותודה לכן שאתן כתובת."

ההודעה הזו ריגשה אותי בהמון מובנים. האומץ, הכנות, המורכבות וכמובן השיח הבוגר שהתפתח בין המנחות לאחר מכן,
נתנו את העומק שהתחום הזה מבקש בעת האחרונה.

רק לפני כמה שנים היינו צריכים לשכנע כמה חשוב לדבר על זה, לכתת רגליים ולהעז לומר שהנושא מצריך שפה, ותעוזה, ובמה. אחר כך עברנו שלב דידקטי שבו התייחסנו ל'מה' אומרים. מערכי שיעור, הרצאות, סדנאות – כולן עוסקות במה נכון ללמד את הבנות ואיך 'נכון' לנו להיפתח לנושא וכיצד עלינו להתקדם אל תוך חדר המיטות ויחסי האישות.

עכשיו, הגיע העת להעמקה. במובנים מסוימים הדימוי שלנו את ההתקדמות בתחום הוא כשל מדרגות, הנחנו את הבסיס ועכשיו אנחנו רוצים להתקדם לשלב הבא, לבנות עוד קומה. בתחושה שלי אנחנו צריכים לעשות תנועה הפוכה (מטאפורית) – הנחנו את הבסיס ועכשיו אנחנו צריכות (וצריכים) להעמיק. כל אחת מאתנו צריכה לבחון איפה היא ביחס לנושא, מה היא מרגישה כלפי הפתיחות ומה היא מרגישה כלפי הסגירות. המהלך הבא הוא הבנה של המיניות כיצר של חיים ולא רק כחשק כזה או אחר לפעילות גופנית במיטה עם בן הזוג.

ההעמקה הזו, תיקח אותנו צעד קדימה ואתה מציאת התשובות ותחושת השלמות עם השאלה שהעלתה המנחה. אם מדובר בתנועה של חיים אזי הגוף ואיתו הרצון המיני הינם דינמיים ומשתנים בין תקופות ובהתאם למצבי חיים. שלמות עם ההבנה הזו מייצרת שלום עם הגוף ועם הציפייה הלא ממומשת להיות מינית כל הזמן. השאלה שצריכה להישאל היא לא 'האם יש לי חשק?' ו'למה, אם אני מנחה מחוברת לגוף, החשק לא נמצא בו תמידית?' אלא השאלה היא 'איפה אני ביחס לחיים, מה מעכב אותי בנקודה מסוימת להתקדם למטרות שהצבתי לי, מה יעודד אותי להגיע לשם?' בחיים בכלל ובחדר המיטות בפרט.

למנחה היקרה שלי אני אומרת, תשאלי את עצמך 'מה אני צריכה *לעשות* באופן אקטיבי כדי להגיע לאן שאני רוצה, והאם הזמן כרגע הוא המתאים לכך.' התשובות כבר נמצאות אצלך. אנחנו רק תמונת הראי שלך שמסייעות לך לראות את עצמך.