ד"ר מיכל פרינס

אישה הולכת לרופא ומבקשת למנוע הריון. הרופא רושם לה מרשם לגלולות למניעת הריון, מסביר מה שמסביר, היא ניגשת לבית המרקחת ומתחילה ליטול את הגלולה.

לאחר כמה שבועות או אולי חודשים היא מרגישה שמשהו השתנה בה. מצב הרוח ירוד, היא קצת התעגלה במקומות שבעבר היו זוויתיים יותר, פעם בחודש יוצא לה חצ'קון מעצבן בדיוק באותו המקום ובכלל משהו מאנרגיית החיים שלה ירדה.

היא מאשימה את התזונה שלה שתמיד הייתה שומנית יותר מהממוצע, את הלחץ בעבודה מאז שהגיעה הבוסית החדשה או את הקטע החדש הזה של בן הזוג שלה שבלי לשים לב מעצבן אותה כמעט כל ערב. ובכלל קצת ירד לה מממנו, זאת אומרת היא אוהבת אותו והכל אבל לא ממש בא לה. ככה סתם. מה שבעבר היה נעים ומנחם ומרגיש קרוב ומשמח עכשיו נראה לה אנמי וחסר משמעות. וגם כשהם כבר מתקרבים אחד לשני וקורה משהו הכול יבשושי ומונוטוני.

אחרי זמן מה, אולי עניין של שבועות אולי חודשים ולעתים עניין של שנים ארוכות היא חושדת שיש קשר לגלולות והיא פונה לרופא בשאלה. הרופא, אולי יבין בדיוק על מה היא מדברת ויפנה אותה לחלופות ואולי הוא יגיד שהיא מדמיינת והקשר קלוש או שהוא קורה רק לנשים שנוטלות גלולות באופן רצוף במשך הרבה שנים ובכלל – 'באת לבקש אמצעי למניעת הריון ואני נתתי לך את האמצעי הכי יעיל …'.

האישה חוזרת הביתה מבולבלת. היא לא מרגישה עצמה כבר תקופה אבל לא באמת יודעת מה מצופה ממנה לעשות. לא יודעת מה האופציות שלה. לא יודעת מה קשור למה. להפסיק עם הגלולות ואז מה? ואולי, כמו שהרופא אמר, מה שהיא מרגישה בכלל לא קשור לגלולות.

הסיפור הזה חוזר על עצמו שוב ושוב. גם בעידן שבו זרמי המידע מאיימים להציף אותנו. עדיין, נשים רבות לא מודעות להשלכות ולתופעות הלוואי הכרוכות באמצעי המניעה השונים. עדיין, נשים הולכות לרופא, לוקחות מרשם ומקבלות את הדין – כי איזה אופציה אחרת יש ומה האלטרנטיבה? היריון?

בכלל, במגזר שלנו נשים מתחילות ליטול גלולות עוד לפני שהן מתחילות לקיים יחסי אישות. עוד לפני החתונה הן פונות לסידור הווסת בלי לדעת שחוץ מסידור הווסת הגלולות עושות עוד כמה דברים. את העצבנות והפצעונים, הן (וכל מי שסביבן) מייחסות למתח של לפני החתונה. אחרי החתונה ממשיכים מכוח האינרציה או מחוסר ידע או כי זה פשוט נוח ולוקח זמן התארגנות מחודש על הגוף עד שאישה מצליחה לעצור ולומר לעצמה שמשהו לא בסדר ושה'משהו' הזה קשור בהורמונים שהיא נוטלת (ואז גם למצוא את הכוח לגשת לקופת החולים, שיהיה תור פנוי, שיהיה לרופא זמן להתייחס ולהסביר ושיהיה לו חשוב איכות החיים של האישה לא פחות מהרצון שלה למנוע היריון).

זה לא טור נגד גלולות או נגד אמצעי מניעה הורמונליים. חלילה. יש נשים שזה אמצעי המניעה המועדף עליהן.
הוא עושה להן שקט ולא פוגע באיכות החיים שלהן. יש נשים שזו הבחירה שלהן.
זה טור שמבקש להעלות למודעות ולומר שגם אמצעי מניעה הוא מסע גופני, בתוך המסע הגופני הגדול יותר שאנחנו עוסקות בו בטור זה.
זה מסע גופני שדורש מאתנו להיות ערות לשינויים הגופניים והרגשיים שעוברים עלינו ולחשוב, לבד או ביחד עם מישהי שמבינה,
על הקשר בין הבחירה שלנו במה שנכנס לגוף שלנו ובין איכות החיים שלנו, השליטה על הגוף והחשק המיני.

זה טור על בחירה.

 

 

 

פורסם בגליון 263 של מגזין 'נשים'