ד"ר מיכל פרינס

בפעם הקודמת שכתבתי על כאב כתבתי על עצם הכאב. על עובדת היותו נוכח בחייהן של נשים רבות. על היותו סמן גופני שחייבים להקשיב לו. התגובות לא איחרו, בכי שהיה אצור ותחושה של שותפות גורל הדהדו בתיבת המייל שלי.

הטור הזה מקווה להיות פרקטי יותר. מה לעשות כשכואב. אני לא רופאה או פיזיותרפיסטית לרצפת אגן ולכן לא אתיימר לתת עצות טיפוליות. כן צברתי קילומטראז' מכובד של נוכחות של כאב בחדרי. לעתים קרובות מדי הכאב נוכח בעבר או בהווה של הנשים שמגיעות להתייעצות ויש שני דברים שאני רוצה להניח כאן.

התחתנת, ילדת, עברת פרוצדורה רפואית פולשנית, את בתקופה לחוצה של חייך, יש שינויים הורמונליים, מישהו פגע בך בעבר, את עייפה, מרגישה חסרת שליטה, חסרת אונים, סובלת מפטריות חוזרות, יובש בנרתיק, את בגיל המעבר… (אפשר להמשיך את הרשימה עוד ועוד). כל אחת מהסיבות הנ"ל יכולה להוות סיבה לכאב בזמן קיום יחסים. תחושה של יובש, התכווצות, כאב שמבליח. את בתוך זה, בלופ שאין לו סוף. בין הזוגיות, האהבה והרצון להעניק ובין הכאב הצפוי בעיצומו של כל מפגש.

הכאב הזה כבר יוצר התניה. מפגש מוליד כאב שמוליד התכווצות שמולידה כאב בכל פעם מחדש. מעגל שמוליד הימנעות ודחייה וחוסר חושק. ואת לא רוצה את הכאב אבל נאבקת בו כי את רוצה אינטימיות וחיבוק וקרבה. המאבק הזה הוא יומיומי, לא נעים ומרחיק. אותך ממנו. מגוף לגוף.

בשביל להפסיק את הכאב צריך קודם כל להפסיק.

הכאב אומר לך משהו אבל בשביל להקשיב ולהבין מה הוא אומר צריך להפסיק. אי אפשר להמשיך ולהכניס את הגוף לסטרס ולצפות שהפתרון יגיע כשהכול מכווץ וכואב. אי אפשר להקשיב כשלגוף כואב. תפסיקי כל דבר שמכאיב לך. עכשיו ומיד. הרי, בינינו, לא כל המפגש מכאיב לך. יש רק חלק אחד שגורם לך כאב. ואותו תפסיקי. אין שום סיבה בעולם שמצדיקה שתכניסי את עצמך שוב ושוב למפגש של כאב.

לא משנה מה הסיפור שאת מספרת לעצמך (או שסיפרו לך). 'את תתרגלי' (לא מתרגלים לכאב, להיפך), 'זה יעבור אחרי הלידה הראשונה' (ואולי יחמיר, ומי בכלל רוצה לחכות עד אז?), זה לא הוא (לא משנה מה, הדבר האחרון שהוא רוצה זה לגרום לך כאב) ואת לא עושה את זה כי חייבים. תעצרי. גופך הוא ברשותך. זכותך שלא יכאב לך. המפתח לפתרון מתחיל בזה שתפסיקי.

אחרי שהפסקת. ונשמת. ושוב נשמת. ורק הנשימה הזו זה מאמץ ללא מעט נשים. ולקיחת המרחב. ותפיסה מחודשת של האוטונומיה הגופנית. רק אחר כך (וגם אם לקח יותר זמן ממה שציפית מעצמך או חשבת שמצופה ממך), אז תפני לאשת מקצוע. רק אחרי שהפסקת ונשמת תתחילי לגגל ולשאול ולהתייעץ.

יש פה רגע שחייבות להיות בו, השהות הזו, האפשרות להחזיר את הגוף לשליטה, להחזיר את האמון בגוף שלנו שהוא יכול לא לכאוב. זמן שבו שווה לנסות ולבדוק דברים אחרים, ליהנות בדרכים אחרות.

אחר כך העולם הטיפולי מחכה לך. אל תהססי לבקש המלצות, לכי לטובות ביותר. תקפידי ללכת לנשות המקצוע המומחיות בתחום של כאב ביחסי אישות. רופאות נשים (שמתמחות בתחום הספציפי הזה), פיזיותרפיסטיות לרצפת אגן (אפשרי גם דרך קופות החולים), יוגה נשית, תרגול בשיטת אביבה. צאי למסע שלך וחפשי מענה. אבל, את כל זה תעשי רק אחרי שהפסקת, שדיברתם ביניכם על גבולות ואהבה, על מה שעושה לך הכאב ועל מה שהכאב עושה לו (והוא עושה, תאמיני לי). רק אז צאי החוצה וחפשי.

 

 

 

פורסם בגליון 264 של מגזין 'נשים'