מיכל פרינס

פורסם בגיליון 223 של מגזין 'נשים'

אני זוכרת את עצמי, אי שם בתחילת שנות האלפיים מפזמת יחד עם שלומי שבת את שירו הנהדר – 'לכל אחד יש'. הימים ימי טרום אירוסיי לבחיר ליבי והמילים "בלעדייך אני חצי בן אדם, בלעדייך אני בעצם כלום" מתנגנות בלבי בשמחה וברומנטיות מתוך ציפייה להגשים את השיר וליצור שלם אחד שמורכב משני חצאים.

הבעיה הייתה שבן הזוג שלי לא הסכים לשיר איתי יחד את השיר הזה, הכול טוב ויפה אבל כשהוא הגיע ל'אני חצי בן אדם' הוא נתקע ולא המשיך. אז לא הבנתי את מה שאני מבינה היום והזיכרון הזה עולה בי בכל פעם שאני מתיישבת לשיחה עם אישה ואנחנו מנסות יחד להבין למה דברים נתקעים, למה אין הרמוניה וזרימה.

התפיסה הרומנטית שבאה לידי ביטוי בשיר של שבת רואה בזוגיות שלם אחד שמחובר משני חצאים, כך שלכאורה כל עוד את לא בזוגיות את בחיפוש אחר החצי השני שלך, את לא שלמה ולעולם לא תהיי כזו מחוץ למסגרת הזוגית. נשאיר רגע בצד את המסר הקשה שמקבלות נשים שאינן בזוגיות ונתייחס לכניסה שלנו עם התפיסה הזו לזוגיות. נשים מגיעות אל הנישואין בהקלה שהנה הן מצאו את החצי השני ומעכשיו יש למי לדאוג מחד ועל מי להישען מאידך. הן צודקות, הבחירה (ואשרינו שזכינו לחיות בדור שיש לנו בחירה בעניין) לחיות לצד גבר אהוב מאפשרת לנו לתת ולקבל, לאהוב ולהיאהב, לרגש ולהתרגש. היחידה הזוגית מאפשרת התפתחות, שמחה וחיות לצד אתגרים, התמודדויות וקונפליקטים. העניין הוא, כך אני מבינה היום, שהיחידה הזו בנויה משני שלמים שבוחרים לחלוק את חייהם יחד ולא משני חצאים שמרכיבים שלם.

הבחירה לראות בעצמנו משהו לא שלם בלעדי בן הזוג שלנו מייצרת תלות וויתור על חלקים מעצמיותנו ועצמאותנו. שלא נתבלבל, אני לא מדברת על הצורך ואולי אפילו הכורך להיות בעמדת ויתור בעבודה על הזוגיות אלא על ויתור על חלקים מעצמי כשזה מגיע למרחב הזוגי.

במרחב המיני המציאות מסתבכת יותר כאשר האישה שוכבת במיטה ומחכה ש'הצד השני' ישלים אותה ויגרום לה הנאה ועונג. האישה רואה את עצמה קודם כל כ'משלימה' שלו ורק אחר כך, אולי, היא מתפנה לחשוב ולהרגיש ולעסוק במה שנכון לה, במה שנעים לה, במה שהיא רוצה. עמדה זו מובילה נשים רבות לקושי גדול בהתפתחות המינית העצמית שלהן בתוך המרחב המיני הזוגי.

פעמים רבות השיח עם נשים נמשך ונמשך בניסיון לדייק מה מפריע לזרום, להתחבר לגוף, 'להיות' בסיטואציה. ההבנה שנשים רבות נמצאות בחדר המיטות קודם כל בשביל בן הזוג ורק אחר כך בשביל עצמן מטרידה. מטרידה לא בגלל הרצון שלהן לאהוב ולהעניק, אלא בגלל העמדה שמבטלת את עצמן. אם נחזור לדימוי של יחידה שמורכבת משני שלמים אנחנו מבינים שעל מנת להעניק ולאהוב עלי להיות קודם כל שלם בפני עצמי. קודם כל להכיר, לדעת, לגעת בעצמי, לדעת איפה אני מתחילה ואיפה אני נגמרת. במציאות שבה הקשר הגופני של האישה עם הגוף הפרטי שלה מתחיל רק כשמדובר כבר ב'שניים' זה קשה עד כמעט בלתי אפשרי.

לכבוד יום העצמאות אני חושבת על היכולת שלנו להיות עצמאיות ועצמיות בתוך הקשר הזוגי ובתוך הקשר המיני. לא עצמאיות במובן של – 'עזוב, אני אעשה הכול לבד' אלא במובן של self שהוא שלם. 'אני באה אלייך שלמה', אני יודעת מי אני וביחד נגלה כיצד שני השלמים שלנו מתחברים ועושים אהבה.