הרב דוב ברקוביץ'

בשנים האחרונות גוברת המודעות בציבור הדתי הלאומי בצורך למצוא דרכים ראויות להתייחס לתופעת הוצאת זרע בכוונה על ידי מתבגרים ("אוננות"). העניין הגובר בסוגיה הוא חלק מהמוכנות של הציבור הזה להתמודד עם אתגרים רוחניים וחינוכיים בתחום ההתנהגות המינית בכלל. למרות זאת, ניתן לומר שעדיין קיים מעין חור שחור במרכז העשייה החינוכית בהתמודדות עם התופעה.

רוב מוסדות החינוך התיכוניים עדיין מתאפיינים בהיעדר כמעט מוחלט של הבנת היסודות התורניים החיוניים העוסקים בתחום של תודעה גופנית ומינית, במיוחד בקרב בנים. ממילא מוסדות אלה אינם עוסקים בהכנת תלמידיהם, מתבגרים הצמאים לידע בתחום המיני, לתחום שלאורך שנים רבות בחייהם יעמוד במרכז זהותם האישית וינכח בהוויית ברכת גופם.

לפני כעשור פורסמו שלושה מאמרים חשובים בביטאון של ארגון רבני צהר שעסקו בסוגיה זו מבחינות הלכתיות, רעיוניות וחינוכיות.[1] כל אחד מהמאמרים הללו תרם תובנות מרכזיות לשיח ההולך ומתפתח. הרב איתמר חייקין התמקד ברובד החינוכי במאמרו: "התמודדות חינוכית עם איסור הוז"ל"; הרב יהושע שפירא פרסם את הספרון "אשיב ממצולות" שבו ביקש להנחות מתבגרים העוברים על האיסור והסובלים בשל כך מתחושות של שפלות נפשית ואף ייאוש בכל הקשור למעמדם הרוחני, לשבילי התיקון ההארה והתשובה; והרב יצחק רונס התייחס לתכנים העיקריים שבספרו של הרב שפירא במאמר בביטאון צהר בשם: "התמודדות הלכתית וחינוכית לאיסור הוז"ל".

בהסתמך בעיקר על דברי פרשנות של הרב אברהם דוד וואהרמן מבוטשאטש (בעל אשל אברהם ועזר מקודש על חלקי השולחן ערוך), הרב רונס טען שקיימת במסורת ההלכתית גישה מקילה יותר מזו הידועה לאיסור הוצאת זרע לבטלה, שהינה בעלת השלכות חשובות בכל הקשור לעבודה חינוכית עם מתבגרים. בעקבות פרסום מאמרו של הרב רונס פרסם הרב שפירא בביטאון צהר תגובה חריפה שבה ביקר את הפרשנות שהרב רונס ייחס לבעל עזר מקודש וערך בירור הלכתי ופרשני נרחב משלו לבסס את עמדותיו.

כאמור, כל אחת מיצירות חשובות אלו תורמת תובנות משמעותיות לבירור התורני-חינוכי הכולל המחייב את כל מי שנושא באחריות להצמחת אישיותם של בני הדור הצעיר. ראוי שכל מחנך, רב קהילה ומטפל בציבור הציוני הדתי יכיר את התכנים המשמעותיים שהעלו שלושת הרבנים במאמרים ובספר. חשוב לשים לב לכך שבקולות החשובים והשונים הללו יש לזהות את אותו פילוג רוחני-קיומי המאפיין את הפרופיל התורני של הציונות הדתית. כל אחד מהזרמים התורניים הללו – המקצועי-חינוכי, הרוחני-חסידי, והערכי-הומניסטי – מחזיק בחלק חיוני משפת העומק בנשמת הציונות הדתית הנכספת לאותו חיבור ולאותה השלמה שיאפשרו לה לממש את האתגרים הרוחניים והמעשיים שהיא קושרת לייעודה.

בהתחלת מאמרו הרב רונס סוקר בין היתר את הדעות הטוענות שאין בכלל להעלות נושא זה לשיח הציבורי, וזאת משני טעמים: א. בעצם קיום הדיון ישנו משום חילול יסודות הצניעות והקדושה הראויים לנושאים אינטימיים; ב. חמור מכך, הדיבור המפורש על הנושאים הכרוכים בסוגיה זו, על אחת כמה וכמה בזירה החינוכית עם מתבגרים, עלול לגרום מיניה וביה לערנות מינית מוגברת, ומתוך כך להעצמת התופעה עצמה.

למרות שבוודאי יש להתחשב במשקל החשוב שבטענות אלו, על פי הנתונים האנושיים בכל מצב ובכל מקום, קיימים מספר שיקולים כבדים המטים את הכף כנגדן. שיקולים אלו משקפים את היעדים החיוביים האמורים לכונן את הדעת של כל מתבגר להחיות את נפשו ולהצמיח את אישיותו הרוחנית – כל זאת מתוך חשיפת שורשי מחשבת התורה בנושא.

השיקולים העיקריים הם:

עיצוב האישיות הרוחנית הבוגרת. אסור להסתפק בפרויקט התורני-חינוכי בתחום הזה בדברים המבוססים בעיקר על בחינת 'שָמוֹר', בהתמודדות עם ה'אָסור', אלא בבחינת 'זכור', בעיצוב נפש המתבגר ואישיותו הרוחנית כנדבך מרכזי בעבודת ה' שלו כמתבגר וכמבוגר .

במאמרו של הרב חייקין מתוארים במפורט הגורמים העיקריים הקשורים להחרפת הקונפליקטים הנפשיים בקרב מתבגרים דתיים צעירים בימינו בתחום ההתמודדות עם היצר המיני: השפעת ערכי התרבות המערבית הדוגלים בחירות אישית, גם – ואולי היום בעיקר – בדגש על התחום המיני (זהות מינית, עיסוק במין וכו'), השימוש במיניות לשם רווח כספי בפרסומות, התפתחות המדיום הוויזואלי המאפשרת הצגת גוף האדם באופן בלתי מתוּוך והמהפכה התקשורתית המעמידה צעירים לפני פיתוי יומיומי להיחשף לפורנוגרפיה בלחיצת עכבר ובהקלקת אצבע במכשירים המצויים בידי כל אדם. ככל שהתמודדות הלכתית ורעיונית עם עניינים אלו במאמץ החינוכי עם מתבגרים משמעותית מצד עצמה, אין בה מבחינת 'זָכוֹר', אין בה מעיצוב תודעה מינית המצמיחה אישיות של מתבגר עובד ה' על בסיס הנאמר במקורות התורניים הראשוניים.

תהליכי ההתבגרות של כל אדם, איש ואישה, עוברים דרך רבדים רבים באישיות: עיצוב הזהות האישית בהקשר המשפחתי, הקהילתי והלאומי; בניית עולם הדעת הערכית והמוסרית; יכולת הבעה רגשית יחד עם שליטה פנימית; בירור היעדים והשאיפות האישיים, ועוד. והרי רובם ככולם של סוגיות אלו, סוגיות הרות עולם הפנימי של מתבגר ומתבגרת, מתבררות ומתממשות בתחום הבחירות של הצעירים והצעירות הללו בתחום ההתבגרות המינית. וכי כיצד יש לציבור לשתוק דווקא בנושא כה חשוב בכל מה שקשור לדברי התורה ורזיה בכל הקשור לברכת החיים המתנוצצת ובאה בגוף האדם?

משבר האינטימיות אצל זוגות צעירים – יועצי נישואין של זוגות צעירים בציבור הציוני הדתי ומטפלים בתחום המיני בציבור הזה מעידים על משברים לא קלים בחיים האינטימיים הפוקדים בני זוג רבים בשנים הראשונות לחייהם המשותפים. במקרים רבים שורש הבעיה נמצא ביחס של החתן הצעיר לגופו ולמיניותו: רגשות של ניכור מגופו, רגשות אשמה שעדיין לא מצאו את פורקנן בכפרה ובנחמה כלשהן, תחושה ממשית של לכלוך פיזי ונפשי – לעיתים דווקא אצל "הצדיקים" ו"הרוחניים" שבישיבות, אלה ששאפו לעבוד עבודת ה' כנה ועמוקה. מתוך תחושות עמוקות אלו שבַּנפש החתנים הצעירים מתייחסים בניכור ולפעמים מתוך בוז וזילות להתנסויות הראשונות של יחסי אישות עם נשותיהם הצעירות. מי שאחראי למציאות העגומה הזאת הם לא הבחורים עצמם, ובוודאי לא כלותיהם המסכנות, אלא מערכת חינוך שלא סייעה לאלפי המתבגרים העוברים בדלתות הישיבות והתיכונים לעצב תודעה חיונית ביחס לברכת גופם ומיניותם.

– עיצוב הדעת בתקופת הגאולה – לא אאריך בנקודה זו בשלב זה בבירור שאני מבקש לערוך כאן, אבל פטור בלא כלום אי אפשר. כבר כתב הראי"ה קוק על החשיבות של החזרה לחיוניות הגוף כנדבך בחיי הגאולה של עם ישראל בארץ ישראל, נדבך ההולך ומתעצב בעם כחלק מחזרה לאדמה הפיזית של הארץ שמתחת לרגלינו. הראי"ה התכוון לעיסוק בספורט ובפעילות גופנית, ערך חשוב בציונות המתחדשת שראתה עצמה מתייחסת מחדש ל'גוף היהודי' שנזנח והתנוון בשנות הגלות הארוכות. והנה, 'תיקון הברית' במובן העמוק של הביטוי, בחינת גילוי מחדש של ברכת עץ החיים בתוך הבריאה, צריך לבנות קומה נוספת בהעצמת הופעת דרכי הגאולה. על בחינת ההופעה המיוחדת הזאת כתב רבי צדוק הכהן מלובלין, כפי שנראה בהמשך.

לפני שניגש לעיקר העיון בסוגיה שלפנינו, חשוב לי להבהיר שאין כוונתי כאן לפסוק הלכה; אינני רואה את עצמי כפוסק הלכה לרבים – על אחת כמה וכמה לא בנושא כה רגיש, נושא שגדולי תורה דשו בו לאורך כל הדורות. ככל שידי מגעת בסקירת המקורות הרבים שנעסוק בהם האיסור הוא מדרבנן ולא מדאורייתא. אך אין לראות בדברים שאפרוס כאן בסיס לטיעון שיש להקל ביחס לאיסור שנקבע בעניין הוצאת זרע לבטלה אצל מתבגרים, בבחינת "כל מה שתיקנו רבנן כעין דאורייתא תיקנו". כמו שאין להבחין בין בישול בשר בקר בחלב לבין בישול בשר עוף בחלב, כך גם בענייננו, עצם הקביעה שהאיסור הוא מדרבנן איננה מורידה כהוא זה מתוקף האיסור.

הטענה המרכזית בחלק הראשון של החוברת היא שהחומרה היתרה העולה מחלק מהמקורות איננה מתייחסת לפסיקה הלכה למעשה. אותו אפיון מחמיר עוסק לדעתי בפן הפנימי בנפש, במקום המרכזי שנושא זה אמור לתפוס בעיצוב העבודה על הרצון והמידות בעמידתו של האדם לפני ה' לאורך חייו. זאת בדומה לחובת גמילות חסד שלגביה פסק הרמב"ם שהיא מדרבנן, על אף שקבע שגמילות חסד הינה תשתית הקיום והזהות של יהודי, עד כדי כך שיש לחוש לייחוסה של משפחה שאיננה גומלת חסד. על כך נדון בהמשך.

על רקע זה אבקש לטעון כבר בתחילת דבריי, שיש חשיבות מיוחדת לניסוחים, לשפה שבה מתייחסים ודנים בעיסוק בנושא זה. העמדת הביטוי "הוצאת זרע לבטלה" במרכז השיח קובע שהעיקר בעיצוב התודעה התורנית בתחום הזה הוא בחינת 'שָמור', ההתמודדות עם 'הרע' הטמון בנפילה. כאמור, האיסור קיים ויש להיזהר מלעבור עליו. אך לדעתי חשוב יותר לבנות שפה המדגישה את יסוד ה'זָכור' כעיקר הפרויקט התורני-חינוכי בתחום הזה כאשר בחינת ה'שָמור' נגזרת ממנו.

על כן אני מעדיף להשתמש בביטויים כמו, 'ברכת הזרע' או 'שפע החיות שבזרע הזכר'. תודעה הולכת ומתעצמת של מתבגר ל'ברכת הזרע' שבגופו חייבת להיות נדבך מרכזי בברית האישית שמתבגר מכונן עם הקדוש ברוך הוא, ברית הבנויה על עבודת המידות שלו כמתבגר וכבוגר כאחד, כבסיס לאישיותו היוצרת והמפרה חיים בעולם. העמקת 'ברכת הזרע' של בנים אמורה לעצב מחדש את תודעת הציבור בכלל ביחס לשורשה של מצוות ברית המילה, וזאת בהתייחס לפלא שמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא בחר כאות הברית בינו לבין עם ישראל בניו דווקא באות הנקבעת באבר הפריון שלהם. נעסוק בדברים חיוניים אלו בחלק הראשון של המאמר.

יהיו שיחושו שבהעברת מוקד החומרה מהגדרת האיסור הלכה למעשה לפן 'הפנימי' של תודעת 'ברכת הזרע' ולעיסוק בעבודה שבנפש, קיימת בריחה או התחמקות מהטלת אחריות אישית על העובר על איסור. האמת היא הפוכה לחלוטין. כפי שקבע הרמב"ן, שהאמונה בה' היא הבסיס לכל המצוות ולכן לשיטתו (לעומת הרמב"ם) אינה מנויה במניין תרי"ג המצוות, כך גם אני מבקש להעמיד את תודעת ברכת הזרע כבסיס לברית האישית של איש יהודי בוגר עם בוראו. כאמור, אין בזה כל חידוש; כך הייתה כוונת בורא העולם כאשר הוא קבע שברית המילה תהיה אות בריתו עם אברהם ועם זרעו.

האתגרים העומדים בפנינו, ציבור הבוגרים, הורים ומחנכים – והכתיבה כאן מיועדת לציבור הזה, לאו דווקא לצעירים עצמם – הם שניים, והחוברת מחולקת לשתי יחידות שונות כדי לשקף באופן בהיר את שתי השאלות השונות: בחלק הראשון נערך עיון מסודר בשורש האיסור – מקורותיו ומשמעויותיו העיקריות, ונערך דיון בשאלה כיצד לכונן בבנינו את תודעת הברכה הא-לוהית שבגופם ובמיניותם; בחלק השני של החוברת נקיים בירור בנוגע לדרכים הראויות להתייחס לתופעה הרווחת של 'נפילה' מבלי ליצור משקע של אשמה ושפלות נפשית הפוגעות בהתפתחות הרוחנית של המתבגר ובמקרים רבים גם בקשר המיוחל עם אישה צעירה.

כל זאת מתוך עיון בכמה שאלות עקרוניות: מהו הגדר ההלכתי של המונח 'לבטלה'? מהי מידת אחריותו של מתבגר במעשה של 'קישוי לדעת' כאשר המודעות למיניותו נמצאת עדיין בשלבים מוקדמים של אי-ידיעה והתהוות? ומהו האופי של תיקון ותשובה ביחס לנער שנפל ועבר על האיסור?

ניצני הגאולה שבתוכנו משתקפים באיסוף שיטות לימוד מגוונות הקיימות בדורנו, אשר חלקן התקבצו מרחוק מעדות שונות וממסורות פרשניות שונות. השימוש המבורך בעושר הגדול הנגיש כעת לכולנו – מתוך הכנעה והקשבה, ביראת שמים ובעבודה על זיכוך המידות – הוא העירבון לגילויו של אור התורה ולהפנמת חיות רזיה. אחת משיטות לימוד הללו מתמקדת בבירור הקיומי שביסוד השפה ההלכתית, שפה המחדדת את הפנים השונות של פנימיות האדם והווייתו.

הכוונה העיקרית בסקירת הדברים העיקריים שנאמרו בתחום רגיש זה, רווי סבל ומבוכה, הוא לתת לאור התורה להאיר במלוא הבוהק הטהור שבה כדי להחיות נפשות ולהורות דרך של נחמה וצמיחת האדם.

 

עלות החוברת המלאה 35 ש"ח. (אפשרות למשלוח בתוספת תשלום)
לרכישה מאובטחת באתר: https://goo.gl/DVzqwQ

———————————————————————————

[1] הרב איתמר חייקין, "התמודדות חינוכית עם איסור הוז"ל", צהר ד (תשס"א), עמ' 140-129 (המאמר נכתב במקור כחלק מתוכנית הלימודים של משרד החינוך בנושא חינוך לחיי משפחה);
הרב יצחק רונס, "התמודדות חינוכית והלכתית עם איסור הוז"ל (על הספר 'אשיב ממצולות')", צהר כא (תשס"ה), עמ' 191-183;
הרב יהושע שפירא, "חמור מכל עבירות שבתורה (תגובה למאמרו של יצחק רונס על איסור הוז"ל)", צהר כב (תשס"ה).