מיכל פרינס

פורסם במגזין 'נשים'

"איך את אוהבת את כוס הקפה שלך?" שאלתי. היא הסתכלה עלי בפליאה: "מה הקשר בין כוס הקפה שלי לזה שהוא לא יודע איך לענג אותי?" היא שאלה. "בכל זאת", התעקשתי, "בואי תתארי לי איך את שותה את הקפה שלך בבוקר".

היא מתרווחת בכיסא ומחייכת, "תראי", היא מסבירה, "כוס הקפה שלי בבוקר זו אומנות הדיוק. אף אחד לא יודע איך להכין אותה בדיוק בדיוק כמו שאני אוהבת… זה מתחיל בכוס. יש לי ספל גדולה, כחולה עוד מימי השירות הלאומי, אסור לאף אחד לגעת בה. כפית וחצי סוכר וכפית שטוחה של קפה מגורען, שופכים מים רותחים מהקומקום שלפני שניה רתח (ואם עבר זמן אז מרתיחים שוב) עד ל80% מהספל ומוסיפים ממש מעט חלב. את הקפה אני חייבת לשתות כשהוא רותח".

היא מזדקפת שוב בכיסא ונאנחת לעצמה: "אין… אין … על הקפה של הבוקר…."

"ומי מכין את הקפה שלך בבוקר?" אני ממשיכה לשאול. "אף אחד לא מסוגל להגיע לרמת הדיוק שאני צריכה ובעלי יודע לא להתקרב לספל הכחולה…. רק אני יודעת להכין את הקפה".

"את מבינה", אני מסבירה, "זה בדיוק העניין. כוס הקפה של הבוקר היא חוויה גופנית אינטימית ופרטית שזר לא יבין. אין כוס קפה בעולם שדומה לאחרת, לכל אחד ואחת יש את רמת הדיוק הנכונה לו או לה, ולכן על מנת שנוכל לקבל את מה שאנחנו רוצות אנחנו חייבות להסביר ל'מכין הקפה' במדויק איך אנחנו אוהבות את הקפה שלנו. אם לא נדייק הוא פשוט לא יהיה טעים, לצערי הרבה מאתנו פשוט מתייאשות מראש ומעדיפות לא לבזבז אנרגיה בלהדריך מישהו אחר על הקפה שלהן…."

זה בדיוק אותו הדבר (אם לא יותר משמעותי) כשאנחנו נכנסים לחדר המיטות. אחת האשליות שנשים מגיעות איתן אל הזוגיות מניחה שהגבר ידע בדיוק מה אני רוצה. ככה זה עובד בסרטים – הוא תמיד יודע… תמיד אומר את המילים המדויקות שנכנסות ללב הרומנטי של כולנו – אבל תכל'ס מישהו היה שם וכתב את התסריט וליטש אותו ובדק אם הוא עובד לפני שהוא יצא לאקרנים. במציאות זה לא עובד ככה (לצערנו) – אם לא נסביר לו במדויק מה הרגיז אותנו, איך אנחנו מצפות שסיטואציה מסוימת תקרה וכמובן כיצד עליו לנהוג אתנו במיטה הוא פשוט לא ידע… אין לו שום דרך לדעת ולהכין לך את ה'קפה' בדיוק כמו שאת רוצה ואוהבת.

הקאצ' כאן הוא בשני שלבים שצריכים להיעשות. השלב הראשון חייב לעבור בהבנה שכל אחת צריכה לדעת מה נעים לה ועושה לה טוב (וגם מה לא נעים לה ולא עושה לה טוב). הוא לא ידע מה עושה לך טוב אם את לא יודעת. השלב השני הוא שלב התיווך שבו האישה מנחה ומדריכה את ובן זוגה. בני הזוג מסגלים לעצמם שפה פנימית ביניהם שבה יש מקום לדיבור הגופני ופחות לניחושים וטעייה באפילה.

ומילה אחת לבני הזוג – בשביל שאישה או גבר יוכלו ללמד את בן הזוג או בת הזוג שלהם לדייק בהכנת כוס הקפה עליהם להיכנס לעמדה של הקשבה ולמידה. עמדה זו מצריכה הרבה ענווה וצניעות. זו עמדה שמבינה שלכל אחד יש את הגוף שלו, הצרכים והרצונות שלו ועל מנת לאפשר מילוי הדדי שלהם על כל צד להקשיב לצד השני ולאפשר לגוף שלו לדבר ולהדריך.